שבת בבוקר, יום יפה…

אמא שותה המון קפה,

ואבא קורא המון עיתון…

(אריק איינשטיין)

אמממ…. לא אצלי 😊

הילדים שלי תמיד צחקו עליי,
שזה לא ידוע להם.

תמיד היו עניינים בבית או בחוץ.

קפה ? עיתון ? –

הם לא הכירו שבתות שכאלה.

מההתחלה השבתות שלנו

לא היו שבתות של כל אחד לעצמו,

אלא שבתות של חיים משותפים.

של ביחד מכל סוג שהוא.

ואח"כ כשהילדים עזבו את הבית,

גם הזוגיות שלנו המשיכה לחיות בתוך התנועה הזו.

שבת בבוקר, לפחות אצלנו,

היא לא בהכרח זמן לעצירה.

תמיד היא הייתה הזדמנות נפלאה.

גם כשהילדים היו קטנים.

להיפגש עם חברים, לצאת לטיולים,

אבל לפעמים גם הזדמנות מצוינת לעשייה.

להתקדמות. גם עם ילדים וכעת גם בזוג.

לסגור פינות שהצטברו במשך שבועות.

אם בעלולי יוצא לריצה בשבת בבוקר,

אז הכל מתחיל מאוחר יותר.

כי יש את הריצה / הליכה,

יש את הקפה שאחרי,

ורק לאחר מכן השבת "נפתחת".

לפעמים אין ריצה ואז הכל מתחיל מוקדם יותר.

אבל תמיד, תמיד אני מארגנת לנו בשבת

טיולים או מפגשים.

(על הסקרים שאני שולחת בווטסאפ קראתם פעם ?)

אבל לפעמים – כמו השבת לפני שבועיים,

יש לו"ז מטלות.

אימא'לה !!! אבל אין ברירה.

אין מה לעשות,

גם זה חלק מהחיים.

הדברים לא נעלמים לבד.

הרשימות לא מתקצרות מעצמן.

וגם דברים בבית הם דברים שצריך לעשות.

לא רומנטי,

לא מלהיב,

אבל אמיתי.

אז לפעמים – פשוט עושים 😊

וטובים השניים מהאחד.

ובעשייה, כמו בעשייה,

אני מתחילה מ TO DO LIST

כי אחרת הכול מרגיש לי מפוזר.

הרשימה היא לא רק כלי טכני.

היא עושה סדר בראש.

היא ממוקדת, פרקטית ומדויקת.

היא מרגיעה.

(תנסו את זה בבית…)

את המטלות, אנחנו עושים ביחד, אבל בנפרד.

הרשימה מחולקת:

צד שלו,

צד שלי,

ודברים משותפים,

כאלה שהוא פשוט לא יסתדר בלעדיי😊

אבל מה שהכי חשוב – זה כצוות.

הרשימה עצמה לא נכתבת ביום אחד.

היא גדלה במשך שבועות.

בכל פעם מוסיפים עוד משהו:

עוד תיקון קטן,

עוד משהו לסדר,

עוד עניין שלא דחוף שמחכה לשבת הזו.

(או בכל יום אחר שתבחרו)

בערב שלפני אנחנו עוברים על הרשימה ביחד.

מדברים, מחליטים מה חשוב,

מה יכול לחכות,

ומה באמת חייב לקרות מחר.

מסכמים ומקבלים החלטות.

ואז – שבת של עשייה.

אבל …

מה קורה כשהרשימה מסתיימת מהר מהצפוי ? –

או כשפתאום ברור לנו שלא בא לנו שהיום הזה

ייגמר רק במטלות ובקירות של הבית ?

וככה, כמעט בלי לחשוב, (ועדיף ככה…)

מצאתי את עצמי אומרת לבעלולי – יוצאים.

לא טיול גדול.

לא משהו שצריך להתכונן אליו.

רק לשאוף אוויר ביחד.

להחליף את הקירות באופק. בים.

לעשות משהו בשביל הביחד.

תזכורת שאנחנו לא רק מנהלי חיים

אלא אנחנו גם זוג.

כי לפעמים זוגיות לא צריכה מחווה גדולה,

ולא חופשה מתוכננת חודשים מראש.

לפעמים היא רק הבחירה הקטנה

לעצור את העשייה,

להסתכל אחד על השנייה,

ולהגיד: בוא נצא מהבית.

אז אומנם לא יצאנו לטייל,

אבל בהחלט יצאנו להתאוורר.

ויצאנו ביחד.

ובתכלס, זה באמת כל העניין.

לא לבחור בין חיים לזוגיות,

לא לחכות לרגע המושלם.

אלא למצוא את הזוגיות בתוך החיים עצמם.

ופשוט לעשות. לתת לה מקום.

ויתר הרשימה?

היא תחכה ליום המתאים הבא.

בינתיים, אנחנו נהנינו בשבת הזו מכל העולמות.

גם ריצה / הליכה בבוקר, גם עשייה בבית,

גם הליכה בים וגם זוגיות 😊

נפלא.