מחר יום הזיכרון.
התלבטתי רבות האם לכתוב ולשתף על נעם שלי…
על יום הזיכרון האישי שלי.
האם זה מתאים ?
אך בבלוג הזה, יש גם פוסטים על החיים.
על כל מיני דברים שאנו עוברים…
קיבלתי גם "אישורים" שונים ואז הכל הסתדר לי.
מבולבלים ? – מיד אסביר.
ערב יום הזיכרון חל השנה יום לאחר המועד של פרסום פוסט חדש.
זה נתן לי את ה – OK הראשון לשתף על נעם שלי.
הוא חלק ממני, מהחיים שלי "כי אלה החיים".
כשהתחלתי לכתוב, הסתכלתי בשעון והשעה הייתה 14:12.
אני לא תמיד עם העיניים לשעון,
אבל אני נפעמת בכל פעם מחדש
כשאני מגלה שהסתכלתי בדיוק בשעות שלך:
14:12 – יומולדתך ב- 14 בדצמבר
21:08 – היום שנהרגת ב- 21 באוגוסט
מי שמכיר אותי יודע על הבאג הזה שלי….
ולבסוף, לאישור סופי,
בא אליי פרפר לבן (הסבר בהמשך),
וזה נתן לי את ה- OK האחרון.
נכנסתי לתיקייה של הפוסטים הלא גמורים
ושלפתי משם את הקובץ שהתחלתי לכתוב ביום הזיכרון שנה שעברה.
נכתב ביום הזיכרון 14/04/2021:
יד המקרה שאני קוראת בספר האהוב עליי:
"תחרה וצבע 2 – זהב ודיו."
אני הופכת דף ומגיעה לזה שטליה
כתבה בבלוג שלה ב- 21/8.
כן, כאילו לא מספיק לי היום הזה מהבוקר.
כאילו אני לא נושמת כבר יומיים,
והנה היא: כותבת. ביום שלך.
21/8, היום הנורא שבו נהרגת.
זה היה עוד יום קיצי ב- 1995.
התקופה היא תקופת פיגועים נוראיים,
ואוטובוסים כל הזמן על הכוונת של המחבלים.
עבדתי בחנות אצל הוריי.
התחילו ברדיו ההודעות על עוד פיגוע באוטובוס. בירושלים.
אחי גר בירושלים חשבתי לעצמי.
וזה היה שבוע לאחר 2 פיגועים נוספים בירושלים.
אז אתה שומע את החדשות,
ליבך מתמלא צער על אלו שאיבדו שם את יקיריהם,
אך אתה ממשיך הלאה.
ביום העבודה שלך.
ואז החלו הטלפונים.
לשאול אם שמענו מנעם.
אם הוא התקשר להגיד שהוא בסדר.
ואני לא מבינה על מה המהומה.
נעם בעבודה. לא ?
והנה מגיע הטלפון הנורא,
שמרסק אותך ואת כל עולמך.
רגע אחד אתה מאושר
וברגע שאחריו – שבור ומובס.
וכי איך דבר כזה יכול לקרות לך ? –
רק לפני יומיים בילינו סופ"ש יחדיו,
כל המשפחה המורחבת,
ועכשיו. הבועה התפוצצה.
אתה לא ערוך ומוכן.
אתה לא רוצה לקבל את המקום הזה.
משפחת השכול.
נעם היה בדרכו לעבודה.
באותו קו אוטובוס ארור.
ישב לו מאחור, בקצה,
לא להפריע לאף אחד.
ודווקא לשם המחבל הגיע.
וככה זה נגמר.
לנעם שלי כבר אין חיים.
השאיר אחריו אישה ושני ילדים.
רב פקד במשטרת ישראל,
מומחה בתחום הסמים.
לא משנה איך ומה יכתבו עליך בעיתונים,
ותאמינו לי, שכתבו רק דברים טובים.
אבל אנחנו ידענו מי הוא נעם שלנו.
גבר צעיר, עדין שנחבא אל הכלים.
שקט, צנוע ועניו, בכל רמ"ח אבריו.
בעל חוש הומור נדיר,
נעם היה ללא ספק יחיד ומיוחד.
כולם רצו את קירבתך,
לשאוב ממך עוד חיוך, מידע והרגעה.
ידעת לגעת בלב כולם,
לתת מעצמך לכל אחד שהיה צריך עזרה,
תמיד בחיוך הביישני שלך,
וברוגע אין סופי.
גם אחרי כל כך הרבה שנים,
תחושת המחנק לא נעלמת.
כששבוע הזיכרון מתחיל, זה חונק עוד יותר.
וערב אחד, כשישבתי עם חברים,
וחיפשתי בנייד איזושהי תמונה,
נתקלתי באלבום שלך בנייד שלי. בתמונות שלך.
נכנסתי. הצצתי, נפגעתי.
מיד החלו הדמעות לחנוק אותי.
ואז התחיל השבוע, בידיעה שזה שבוע קשה.
יום הזיכרון מכה.
זה לא שכל השנה אני לא חושבת או מרגישה אותך,
נזכרת ומשחזרת את צעדיך,
אבל השבוע הזה הוא רגיש במיוחד.
והמחנק מתחיל מהבוקר,
והסתכלתי על תמונותיך מתוך האלבום שעשיתי לך בשיבעה.
כן, ישבתי בחדרי, בבית הוריי,
אפילו שכבר הייתי אישה נשואה ועם ילדים,
ופשוט אספתי כל חומר אפשרי.
לא יכולתי לשבת עם אמא ולשמוע את קול בכיה,
אז העדפתי להסתגר בחדרי ושם להנציח אותך.
הכנתי אלבום לי, להוריי, לאחי ולאחותי.
גם בנות אחותי קיבלו אלבומון של נעם שלי.
ואני עם האלבום על הבוקר,
והגרון נחנק.
הדמעות מתחילות לעלות ולהציף את עיניי.
מסתכלת שוב ושוב על תמונותייך,
מתקנת ומסדרת עוד תמונה בפוטושופ,
עוד כתם שנעלם מעיניי,
ב- 26 השנים האחרונות בחיי.
ולא משנה כמה אני מכירה את התמונות,
תמיד יש עוד פרט קטן,
עוד משהו שניתן לעשות כדי לשפר.
ואין תמונות אחרות. תמונות חדשות.
אז אני רק ממחזרת את התמונות הקיימות.
והלב דופק חזק,
ויש חוסר אוויר בנשימה.
היום הזה הוא פשוט יום נורא.
ותכננתי לעבוד על הבלוג, לכתוב,
ובמקום זה אני מוצאת את עצמי
קוראת ספר, שגם הוא איכשהו, הזכיר אותך.
לא יכולה להתרכז,
לא יכולה להפסיק לחשוב ולהתגעגע
אל אח אחד אהוב ומיוחד.
והבית מתמלא.
כל הילדים מגיעים לישון פה בערב יום הזיכרון.
כי יש בערב טקס בצופים,
הטקס המרכזי עבורנו.
השנה (2021) נדבי בי"ב,
מנגן ושר 3 שירים בטקס יום הזיכרון,
ואחריו הבוגרים נפגשים ומשוחחים.
זה ערב מלא בכאב למשפחות רבות,
לחברים רבים שאיבדו את יקירהם.
למחרת, עולים להר הרצל.
שם אתה נמצא.
אז הילדים ישנים בבית.
גם בגלל רצף האירועים,
וגם כי קשה, והביחד מחבר
וחשוב לנו ביום הזה אפילו יותר.
והנה עברה עוד שנה. השנה ה – 27 שלך.
הגעתי לסיים את הפוסט שהתחלתי בשנה שעברה.
תמיד עוברת, שנה ועוד שנה.
ואתה נשאר היכן שאתה.
מכתבים ארוכים כתבתי לך במהלך השנים,
אין סוף מילים וגעגועים שנשפכו אל הנייר.
ים בדמעות ואהבה עצומה אלייך.
אני עוד נאחזת,
בזיכרון הילדות המועט שיש לי ממך אחי הגדול.
כמה זה קשה (ונכון) להשתמש במשפט" נעמת לי מאוד".
השורש נ.ע.ם – זה היה פשוט עלייך.
יש ביננו 12 שנים הפרש,
ואתה היית אח פשוט מושלם !
לקחת אותי ואת אחי לכל סרטי סופרמן האפשריים,
השקעת בברכות לימי ההולדת שלי,
כתבת לי מכתבים לצבא (שיש לי אותם עד היום),
חינכת אותי לאהוב את " צלילי המוזיקה",
אהבת אותי ואת משפחתי בכל כולך.
כל הזמן הייתי מסתכלת עלייך ועל הזוגיות שלך,
ואז על משפחתך וההתנהלות שלך איתם.
היית לי דמות למופת, הערצה של ממש !
עדיין לא מבינה, איך אלוהים דווקא אותך לקח.
תמיד אומרים שהוא לוקח את הטובים ביותר.
איזו קלישאה, נכונה.
כמו שכתבתי בהתחלה,
התלבטתי האם לשתף אתכם בנעם שלי.
החלטתי שכן וקיבלתי לזה אישור בערב פסח לפני כשבוע ימים.
נעם שלי, התגלמות הטוהר, טוב הלב, אהבת האדם,
מגיע אליי לביקורים בתור פרפר לבן.
ואני לא מדברת על מלא פרפרים שרואים בטבע,
אלא אחד, בודד, שבא אותי מדי פעם לבקר.
וכך קרה שבערב פסח השנה,
ישבתי בחצר ושתיתי את הקפה.
פרפר לבן גדול הופיע,
עשה סיבוב מעליי והמשיך הלאה לדרכו.
באותו רגע עיניי התמלאו לחלוחיות,
כי אני יודעת ומאמינה בזה מאוד.
נעם בא להגיד חג שמח. נקודה.
לתת אישור ולהגיד לי,
שהוא לא שכח אותנו,
כמו שאנחנו לעולם לא נשכח אותך ! לעולם !!
21 מחשבות על “יום הזיכרון האישי שלי. נעם”
כתבת כל כך מרגש, שולחת לך חיבוק. אני בטוחה שנעם שלך גאה בך ובמשפחה המקסימה שלך
תודה ששיתפת על אותו יום ארור מנקודת מבטך…
הרי לכל אחד מאיתנו יש את הסיפור האישי שלו, על אותו יום ארור, היום שבו הכל השתנה עבורנו המשפחה, כאדם, שלך כאחות שלי האחיינית, רגע שאף פעם לא ישכח, בטוחה שהחיים היו נראים אחרת לגמרי אם היום ההוא היה מקבל תפנית חדה ונעם היה בחיים.
אוהבת אותך מאוד♥️
נירה יקרה,צמרמורת אחזה בי,איזה כאב וגעגוע.
כל כך ריגשת וניכר מתוך דברייך כמה הייתם קרובים,אח גדול זו מתנה והמתנה נלקחה ממך, מצטערת בצערכם❤🧡💙💜שולחת חיבוק גדול .
מצמרר ועצוב משנה לשנה אפילו יותר. והשקט,וה אין תמונות חדשות…מפלח..
יהיה זכרו ברוך
נירה אהובה💙 ריגשת אותי מאד במילותייך ובגעגועייך. מילים לא ינחמו. חיבוק גדול💙🦋
נירוש קראתי כל מילה… מרגש ועצוב ממש… הצלחת להעביר היטב את תחושת הגעגוע. חיבוק ❤️
נירה יקרה, חיבוק ענק. אין מילים שיכולות לנחם ואין מדוייקת ממך. איתך בגעגועים ❤️
נירה יקרה ואהובה.
קראתי וכמו שאת יודעת המילים הכתובות שלך כל כך מרגשות. והפעם יותר מכל. לשתף מחשבות ורגש זה לא תמיד פשוט.
תוך כדי קריאה חשבתי על השיעור שהעברתי היום בכתה . על כך שתלמידה שלי שמטופלת ע"י רופא שאבא שלו היה שכן שלי. והשיח המרגש ביננו. על כך שתלמידים שלי מופעים בטקס מחר, והם קוראים שיר של חבר ילדות שאיננו איתנו. וסיפרתם להם על הקשר בינו. אילו ימים לא פשוטים. והסיפורים חשובים ולא נעלמים. האם מותר להקריא את הפוסטר שלך ביום רביעי לכיתתי ?
נירוש אהובה, כתיבתך נהדרת ומרגשת. בטוחה שהגעגוע תמידי ללא הפסק. בטוחה שהוא היה גאה בך ובמשפחתך הנפלאה שהקמת. חיבוק ענק ממני ❤
נירה יקרה !
פוסט מרגש ועצוב מאוד !
כידוע לך היה לי הכבוד הגדול להכיר את נועם ולהיות איתו יחדיו בקורס הקצינים המשטרתי . היה בחור שקט, מופנם , נעים הליכות , בישן , כל כך עינו וצנועה … חבר טוב ועמית מצוין . כאבתי מאוד את לכתו , זוכר היטב את אותו יום/בוקר ואת התקופה הנוראית של פיגועי באוטובוסים … תקופה כל כך קשה …. התרגשתי מאוד לגלות את הקירבה המשפחתית בינכם וזה לא יאומן שהכרתי ופגשתי אותו , לפני שהיכרתי ופגשתי אותך באל על וגיליתי על הקשר המשפחתי שלכם באמצעות הפייסבוק ….
משתתף בצערך ובצער כל משפחתך והיקרים לך !
יהי זכרו ברוך ות.נ.צ.ב.ה
מחבק אותך חזק !
נירה אהובה ,
עברתי עם חיה אימך יד ביד
שנים מלאות כאב שאין להם נחמה,
נירהלה קראתי את הפוסט שלך בעיניים מלאות דמעות,
אני יודעת שכל מילה שלך טבועה וחתומה בסלע .
הכרתי את נועם כילד ונער, אני יודעת שהפצע כואב ולעולם לא יגליד ,
נירה יקרה, ריגשת אותי מאוד. מחזקת אותך מרחוק ושולחת חיבוק גדול ביום קשה כזה,הצער והעצב של לאבד בן משפחה כל-כך ניהיה שגרה אחרי זמן מה, אך השמירה שלהם מעלינו נצחית.
תודה ששיתפת אותו ❤️
נירוש אהובה, חיבוק חזק!
תודה ששיתפת אהובה 💔
נירה היקרה, התרגשתי מאוד לקרוא את שכתבת. תודה על השיתוף.
מהיום בכל פעם שאראה פרפר אחשוב עליו…
נירה היקרה,
מחזקת אותך בבחירה לכתוב על נועם. היה מרגש לקרוא אותך, את הרגש שלך, מרגישה שאני יותר מכירה אותך אחרי הפרק הזה בבלוג.
שולחת לך חיבוק חם.
אחותי אהובה מכירה אותך כל כך הרבה שנים ויודעת כמה את מתרסקת עוד יומים לפניי😔
הכתיבה שלך תמיד מרגשת וגורמת לצמרמורת בגוף ,מה שנותר לי זה לחבק אותך חזק ולתת לך את האנרגיות לעבור את היום הקשה הזה .
יהי זכרו ברוך!
אוהבת ❤️
😢
נירוש, לקרוא ולהתרגש עם דמעות בעיניים😥
בזיכרון שלי, נעם בישן, עדין, שקט, בן אדם טוב. העולם הפסיד, כולנו הפסדנו.
❤️
היה היום קשה במיוחד, ובכלל – השנה הזו היא קשה יותר משום מה…
תודה רבה רבה לכם על כל מה שכתבתם, על כל המילים שלכם,
על כל החיבוקים שלכם ! אוהבת אתכם מאוד ומודה לכם ❤️.
נירה אהובה,
קוראת ודומעת,כתבת כל כך כך מרגש.
מאמינה בסימנים וממזדהה עם הגעגוע.
שולחת חיבוק ❤
נירה יקרה,28 שנים חלפו ,ויש לי מה לספר למשפחה. דברי איתי0505385020אבי