שם המחבר: Nira

התלבטתי על מה לכתוב החודש. לא זרם לי שום דבר. הרגשתי רק כמו אמא של לוחם.   לא הייתי בטוחה אם בא לי לכתוב. לא החלטתי על איזה נושא. היה לי מין חודש כזה שפשוט לא רציתי לעשות בו כלום.   זה קצת החזיר אותי לחודשים הראשונים של המלחמה, שאז העליתי את הפוסט לכתוב או

הלו, הלו, אתם שומעים אותי ? אתם באמת מקשיבים לי או שומעים רק את עצמכם ? האם כשאני שומעת אתכם, אני באמת מקשיבה ? אתם שמים לב למה שאני מדברת ? ומה אתם רוצים בעצם ?   אם הייתה תקשורת טובה, אם הייתה תקשורת פתוחה וכנה, כל זה לא היה קורה. כולם מדברים, מתכתבים ומנסים

זמנים קבועים – זה ממש הכרחי ! לכל דבר, עניין וצורך !זה חשוב כשיש ילדים קטנים,אבל לא פחות חשוב בכל דבר בחיים שלנו. הזמנים הקבועים הם בעצם מסגרת יומית, שבועית,שכאשר היא קיימת וידועה מראש,זה עוזר לנו בהתארגנות היומיומית שלנו. כשהילדים היו קטנים,זה היה הכי קל וברור לתכנן זמנים קבועים.כל יום אחר הצהריים התנהל בשגרה.לכל אחד

איך מחליטים על גבולות בתוך ביתנו ? כהורים, אנו צריכים להעניק לילדנו את המקום הבטוח שלהם. ולכן גם אנחנו, צריכים קצת חוקים וגם גבולות, כדי לשמור על השפיות שלנו ולמען הסדר הטוב של חיינו.   קשה לנו לראות את הילדים שלנו חווים קושי. אבל כשאנו חושבים על הילדים שאנו רוצים לפגוש בעוד 15-20 שנה, אז

לכתוב או לא לכתוב – זאת לגמרי השאלה… כולנו עוברים ימים של טלטלה, ימים לא פשוטים, ימים של חוסר ודאות. וזה לא משנה אם אתה ילד קטן, מתבגר, חייל או מבוגר. כל כך הרבה לא ברור ולא ידוע בתקופה הזו.   בחודש הראשון של הלחימה, מצאתי את עצמי מוותרת על הכתיבה של הפוסט החודשי.לא היה

אוף !! נגמר לי המקום… אין לי יותר זיכרון בנייד…   איך אני שומרת את התמונות ? איפה הכי טוב לשמור אותם ? וואו… כמה שאלות יש לנו בנושא הזה ! גיבוי תמונות מהנייד – נושא מאתגר…   לפני כחודש ביקרתי חברה בניו יורק. אחרי הקפה והפינוק, הגיעה השאלה – איפה אני שומרת את כל

סאפ. זה משהו אחר. מרגיע.משהו שמלמד אותך על עצמך.   אף פעם לא חשבתי שאעלה על סאפ. אכנס למים העמוקים, אחתור למרחקים, ואהנה מזה כל כך…   כילדה, ככל הנראה חיבבתי את הים.ההורים גם לקחו אותנו מדי שבת. מודה שאני לא ממש זוכרת. מה שאני כן זוכרת, זה שמכל בילוי בים, הפכתי לעגבנייה 🙂 עם

אופניים !   איזה כיף לעשות טיול באופניים, אם הם משפחתיים, עם חברים, מאתגרים או נינוחים…. זה כיף !   תמיד אהבתי אופניים ! זה התחיל כשהייתי ילדה ממש קטנה ושובבה. חטפתי לאח שלי את האופניים שלו וניסיתי לרכב עליהם… אח"כ בשנות ילדותי, הייתי מחכה ליום כיפור כדי לחרוש את הרחובות. ובתיכון – רכבתי עליהם

יש אנשים עם לב של אבן ואבנים עם לב אדם. הכותל – מילים: יוסי גמזו למה זה קורה לנו שלפעמים אנחנו כל כך אטומים ? ממש כמו אבן. סגורים. לא חושבים, לא מחשבים את הצעדים.   למה לפעמים אנחנו לא שמים לב למה שקורה סביבנו ? למה אנחנו לא חושבים על האחר ? רק על

ספרים זה עולם שלם של הנאה.   יש כאלה שאוהבים ספרי מתח, רומנטיקה, מדע בדיוני, ספרים ארוכים, קצרים, או מלמדים. ואני…. טוב, אני כיום אוהבת את ספרי הרומן הרומנטי. בתור ילדה, קראתי את כל הסוגים. את סדרת חסמב"ה, מתח, פנטזיה, הרומן הרומנטי, קלאסיקות, הכל . לא הייתי מוגדרת כתולעת ספרים, אבל בהחלט אהבתי לקרוא. תמיד

חג הפסח, חג יפה וחגיגי כל כך. ואין דבר יותר כיף מלשמח את האורחים עם מתנות קטנות ומושלמות על שולחן החג. כל משפחה מתארגנת בצורה שונה לחג הפסח. הולכים לקנות המון מצרכים לחג, חושבים על המשפחה, מי יהיה בחג, מי לא נמצא, אצל מי מתארחים ומה אנחנו מביאים. אצלנו, שנים רבות היינו חוגגים שנה אחת

פורים בפתח,ומה יותר טוב מלכתוב על תחפושות ? כשהתחלתי לכתוב את הפוסט,התיקון האוטומטי הפך את המילה תחפושות ל: תחושות. אמממ…. מעניין חשבתי לעצמי. החיבור של שתי המילים הללו, בהקשר של תחפושות – נכון כל כך. כשאנחנו מתחפשים, הרבה תחושות עוברות בנו. האם זה יפה ? האם יאהבו את זה או שיסתכלו עלינו בצורה עקומה. האם

החיים מתרחשים רק יום אחד בכל פעם, ואנו צריכים לבחור איך לחיות את היום הזה. מה אנחנו עושים ביום הזה ? מהם הבחירות שלנו ? המחשבות שלנו ? הרצונות שלנו ?   האם נשמח ביום הזה ? נלך לבקר את הורינו המבוגרים ? נקבע לנו פגישה עם חבר אהוב ? אולי עם אחד הילדים ?

בזוגיות, כמו בזוגיות,יש רגעים טובים יותר ורגעים קשים יותר. רגעים שמחים ורגעים עצובים.רגעים שבהם אנו רוצים "להרוג" את בןבת זוגנו,וגם רגעים בהם אנו רוצים "לטרוף" אותם מהאהבה. לפעמים הרגעים האלה, הם רק רגעים.וכל היתר שממה.שממה צחיחה.שממה זוגית.כזו שלא מובילה לשום מקום,ואנו מרגישים שאנו דורכים במקום. מה קורה לנו באותה נקודה ? כזוג ?איך ניתן להרים

לא משנה איזה גילאי ילדים יש לנו בבית.תמיד שמח, תמיד יש דברים לבצע,תמיד לא מצ'עמם, תמיד יש עניין ! מה עושים ואיך "משתלטים" על ניהול הביתכשיש כמה וכמה ילדים ?איך אפשר לעזור לנו ולהם בארגון היום יום והחיים ?להקל עלינו שהכל ילך מהר ובנעימים,ובלי ריבים מיותרים. קבלו כמה טיפים (מניסיון) על ההתנהלות שלנו,עם הקטנים שביניהם

מה עושים כשלא הכל הולך כמו שרצינו ? היו לנו תוכניות, היה לו"ז, הייתה מחשבה.ובבת אחת הכל השתנה.אז איך מתמודדים עם זה ? ידענו מה הולך להיות, ידענו איך הכל מסודר,ידענו שהכל מושלם.ופתאום – מהפך ! כמה פעמים קרה שתכננתם, חשבתם,ארגנתם הכל הכי מושלם שיש,ואז משהו השתבש ? התאריך שקבעתם פתאום נכנס בו משהו אחר,הטיול