בזוגיות, כמו בזוגיות,
יש רגעים טובים יותר ורגעים קשים יותר.

רגעים שמחים ורגעים עצובים.
רגעים שבהם אנו רוצים "להרוג" את בן\בת זוגנו,
וגם רגעים בהם אנו רוצים "לטרוף" אותם מהאהבה.

לפעמים הרגעים האלה, הם רק רגעים.
וכל היתר שממה.
שממה צחיחה.
שממה זוגית.
כזו שלא מובילה לשום מקום,
ואנו מרגישים שאנו דורכים במקום.

מה קורה לנו באותה נקודה ? כזוג ?
איך ניתן להרים אותנו מהשממה, להציל אותנו.

להציל את הזוגיות שלנו,
ולהצית את האהבה מחדש.

הכי קל זה להרים ידיים, לוותר.
ולחפש איפה טוב לנו יותר.
אבל גם החדש והטוב יותר במקום אחר,
בשלב מסוים גם יהפוך להיות שומם.

אבל אם האהבה קיימת,
אם יש כבוד אחד כלפי השני,
אם רוצים ומתאמצים,
ניתן להצית את האהבה מחדש.

ניתן לבנות את הזוגיות שנעלמה.
את הביחד.
את האחד עם השני.

בעלולי ואני 35 שנה ביחד.
הכרנו כשהייתי בת 15 והוא בן 19.
מיד התאהבתי בחייל שראיתי לפניי.
מלא שרירים, פרצוף מתוק ועדין,
ופשוט – מושלם.
מה שנקרא: אהבה ממבט ראשון.

כעבור שבוע הכרזתי "אתה חבר שלי" וזהו.

לאחר 4 שנים התחתנו ובזה אחר זה נולדו הילדים.
נו… אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה עשה לאהבה שלנו.
אומנם הפכנו להיות משפחה,
אך הזוגיות לאט לאט נעלמה.
כל הזמן היינו עסוקים בילדים, בעבודה, בפרנסה.
התפזרנו לכל מיני כיוונים.

היה זמן בכלל לעבוד על האהבה ? –
החיים היו שגרתיים למדי.

בית, עבודה, ילדים,
סופ"ש מטיילים וחוזר להתחלה.
כל שבוע. כל חודש. כך כל השנה.
היינו עסוקים בשגרה.

מדי פעם צצו להם החגים והרימו את ראשם.
וגם ימי ההולדת והאירועים השונים.
הכל נחגג בבית ברוב אורחים,

וההכנות נמשכו כמה ימים.

כל זה הוציא אותנו מהשגרה,
וגרם לנו לקצת אקסטרה הנאה.

אבל האהבה ? – האהבה הייתה יותר ככבוד אחד לשני,
התנהלות יומיומיות של ביחד.
דרך חיים.
אבל לא באמת בוערת או קיימת בשמה. אהבה !

היינו מבלים יחד כמשפחה וזה היה נהדר.
טוב, נהדר כל עוד לא היו העצבים, הצעקות והמריבות.
אז זה הפך את זה לממש נוראי.
ימים ששנואים עליי מאוד.

והילדים גדלו ועזבו את הבית בזה אחר זה.
היה לנו את תסמונת "הקן המתרוקן".
נותרנו שנינו.
עוד לפני שאחרון הילדים הבוגרים עזבו את הבית,
(שלישיית בוגרים ואז קנגורו קטן נולד),
התחלתי "לעבוד" על האהבה שלנו.
על הביחד שלנו.

ככה התחלתי ללכת בזמן שהוא רץ,
להתעניין בדברים שמעניינים אותו.
להכיר את החיים שלנו מחדש.
בחרתי לחפש את הביחד שלנו.

ומה עם האהבה ? –
עבדנו קשה כדי להצית אותה מחדש.
(אפשר לקרוא בפוסט: "זוגיות בכמה נקודות".)

המוטו שלי היה:
אם אוהבים – נשארים ביחד.
לא מפרקים את החבילה.
מוצאים כלים חדשים ועובדים עם מה שיש.
פשוט צריך להצית את האהבה.

התחלנו לעשות דברים זוגיים,
ללכת לראות את השקיעה סתם ככה ביום חול.
לנסוע לטיולים זוגיים רק אני והוא,
לקום לפנות בוקר לראות זריחה,
לעשות טיולי אופניים יחדיו.

למצוא ולהמציא כל דבר ביחד.

היה קשה להצית את האהבה.
בהתחלה כל דבר שעשינו לא היה נראה טבעי,
והיה נראה כלאחר התאמצות.
בהמשך הדרך זה כבר נהיה הרבה יותר קל.
נהיה חלק מאיתנו.
הביחד.

אז אם רוצים את האהבה בחיינו,
פשוט צריך לעבוד בשבילה.
כמו כל דבר אחר שאנו שואפים אליו,
או רוצים אותו בחיים שלנו.
שום דבר לא מובן מאליו.

ובינתיים – אני בוחרת באהבה.