הלוטוס הוא יותר מסתם פרח יפהפה – הוא סמל.

סמל של התמסרות וזרימה,

של טוהר שנולד מתוך הבוץ.

וכמה יצא לי לחשוב על בוץ בזמן האחרון,

להרגיש אותו, לחוש אותו, לשחות בו,

ולחפש את הפריחה שלי מתוכו.

וכשאני חושבת על הלוטוס,

אני רואה בו השתקפות של הדרך האישית שלי.

החיים, כמו מים.

לעיתים שקטים ולעיתים גועשים.

מביאים איתם אתגרים, ספקות

ורגעים בהם נדמה שהבוץ מאיים לכבול אותי למטה.

אך כמו הלוטוס,
למדתי ועודני  לומדת – לגדול מתוך המקום הזה.

לפרוח אל ומעל פני השטח,

ולהזכיר לעצמי שהאתגרים אינם מגדירים אותי,

אלא הדרך בה אני בוחרת לצמוח מתוכם.

בשבוע שעבר, כשהייתי בתרגול יוגה,

יהלי ביססה את השיעור שלה על הלוטוס,

ואני כל כך התחברתי לזה.
ואני מצטטת אותה:

"התמסרות וזרימה – שתי איכויות שמסמלות את פרח הלוטוס.

בלוטוס יש פרדוקס קסום:

הוא צומח מתוך הבוץ, אך נותר נקי, טהור וזוהר מעל פני המים.

ביוגה, הלוטוס מסמל הארה, רוגע,

ואת היכולת שלנו לגדול מתוך האתגרים מבלי שהם יגדירו אותנו.

הידיים בצורת לוטוס מייצגות פתיחה ואמון.

רגע שבו אנחנו לומדים לשחרר אחיזה, להרפות שליטה

ולתת לעצמנו להיות חלק מהזרימה הטבעית של החיים."

נו… אחרי משפטים שכאלה,

לא נראה לי שיש אחד שלא יתחבר לזה.

כי זה באמת מה שיש לנו בחיים !

גם אנחנו, בתוך החיים האלה, מוקפים בבוץ.

בוץ של דאגות יומיומיות,

בוץ של מערכות יחסים מאתגרות,

של מחשבות טורדניות, של פחדים,

של עייפות מצטברת.

הבוץ הזה מנסה למשוך אותנו למטה, לעכב אותנו,

לגרום לנו להאמין שאין אור מעל פני המים.

אבל אז אני נזכרת בלוטוס.

אני נזכרת שגם כשנדמה שהחיים מכבידים,

גם כשאני מרגישה לכודה בתוך השגרה,

זה רק חלק מהמסע.

כי כמו הלוטוס, אני לא הבוץ שממנו אני צומחת.

הוא לא מגדיר אותי.

הוא רק הקרקע ממנה אני יכולה לגדול, לצמוח, ללמוד.

במשך שנים נאחזתי בשליטה,

פחדתי לאבד כיוון, חיפשתי ודאות.

רק כשהתחלתי להרפות, כשהסכמתי לא לדעת,

גיליתי את הכוח האמיתי –

היכולת לזרום עם החיים במקום להיאבק בהם.

ההתמסרות הזו, כמו עלי הכותרת של הלוטוס שנפתחים עם הזריחה,

מאפשרת לי לחוות את הרגע במלואו.

להיות כאן, עכשיו,

לדעת שאני לא צריכה להיות מושלמת כדי לפרוח.

בדיוק כמו הלוטוס !

אני לומדת יום אחר יום איך להישאר טהורה למרות הבוץ,

איך למצוא יופי דווקא במקום הכי פחות צפוי.

אני כבר לא מגדירה את עצמי מהבוץ שסובב סביבי,

אלא אני זה מה שצומח מתוכו.

זה גם בא לידי ביטוי בדברים סביבי:

כשהעומס גובר, ואני מרגישה ללא אוויר,

אני בוחרת רגע לעצור, לנשום עמוק,

להתמסר לדברים שאני אוהבת,

לקרוא ספר או לצאת לים לעשות סאפ,

ולמצוא נקודת אור קטנה עבורי.

כשאני מרגישה שהבלגן משתלט לי על החיים, על המחשבה,

(כי בלגן אמיתי של בית, אין לי ממש, אז אני פחות מבינה בזה 😊),

אז בנקודה הזו, אני מזכירה לעצמי,

שאין לי אפשרות לשלוט על הכל,

אבל יש לי שליטה איך אני מגיבה.

נכון, לפעמים אני נופלת בזה,

אבל אני בהחלט משתדלת נורא…

וכשאני לא יודעת לאן ללכת ומה לעשות,

מה להחליט ומהי הדרך הנכונה,

אני תמיד עוצרת לרגע ובודקת האם אני בוחרת נכון.

וכשהתקשורת בבית לקויה,

ואני רק מנסה להבין איך להתמודד עם זה

ואיך לחבר מחדש את המשפחה…

ואז אני מזכירה לעצמי,

שכל הדברים שמטרידים אותי,

הם רק עננים חולפים ולא השמיים עצמם,

שלכל דבר יש פתרון ומענה ואני כבר בדרך הנכונה.

כי דיברתי, כי חשבתי, כי שיתפתי.

כך אוכל להיות כמו הלוטוס – לפרוח מתוך הבוץ.

לקחת את הדברים יותר בקלות.

ואולי, כמו הלוטוס, שלא מחזיק במים סביבו

אלא מאפשר לעצמו להיות חלק מהזרימה,

גם אנחנו צריכים לזכור

שהשורשים שלנו במים העכורים אינם מכבידים עלינו,

אלא הם הבסיס שממנו אנו גדלים אל האור.

כשאנחנו מרפים מהצורך לשלוט,

מהפחד מהלא נודע,

אנחנו מגלים את עצמנו במלוא תפארתנו.

והגיע הזמן שלנו – לצאת אל האור !

אז אולי, אחרי כל זה, במקום להילחם בבוץ,

הגיע הזמן להכיר בו כחלק מהדרך.

להפסיק לפחד ממנו, וללמוד לפרוח מעליו.

עוד בקטנה על פרח הלוטוס, המשמעות והסימבוליות שלו – כאן.

אני כבר יודעת, שהקעקוע הבא שלי – יהיה פרח הלוטוס !