החיים בלי אוויר

בלי אוויר
Share on facebook
שתף אותי
Share on whatsapp
שלח לחבר

בלי אוויר !

מי לא רוצה לפעמים, לעצור את הרכבת ולרדת ?
את האוטובוס ? את האוטו ? את האופנוע ?
כל אחד יכול לחשוב על מה שהוא רוצה…
ורק – לעצור.

 

אבל רגע, זה לא באמת קורה….
כמה קשה לנו להתנתק מהכל,
להגיד שגם לנו מגיע קצת רגע של מנוחה,
רגע של רגיעה ושלווה.

אבל – לא קורה…

החיים סוחפים אותנו עוד ועוד לעומק הים,
ואנחנו פשוט ממשיכים לשחות ולשחות,
עד כלות הנשימה…. נשארים בלי אוויר.

אני לא יכולה להגיד שהגעתי לכלות הנשימה,
ולא ממש מפריע לי שאין לי רגע של מנוחה…
וגם אני די אוהבת את החיים בלי אוויר.
אך גיליתי – שאני אנושית !
שאני לא יכולה לבצע ולנהל את כל החיים במקביל.

אני מודה מאוד על הסדר והארגון בחיי,
שעוזרים לי לנהל את החיים שלי ושל הסובבים,
והכל ביד רמה ובזרוע נטויה (פסח בדרך… לא ?)
ומכאן  אסביר לכם למה הגיע פוסט ההשתפכות הזה 🙂

יש לי הרבה על מה לכתוב, מה לשתף.
אני אוהבת לתת מעצמי, לייעץ,
לתת רעיונות איך "לשפר" את החיים שלנו.

 

כל מילה, כל תמונה, ואפילו סרט,
רק מעלים לי עוד ועוד רעיונות על מה לכתוב.
נכון, לא תמיד הכל מעניין אתכם,
לא תמיד אתם שותפים לדרך או למחשבה שלי,
אבל – כל אחד בוחר מה מתאים לו, מה מעניין אותו,
וקורא את הפוסטים הרלוונטיים לו.

ביום ראשון לפני שבועיים, זה קרה.
הכל התחיל ממשפט השבוע ששלחתי.
מדי יום ראשון, אני שולחת למשפחתי האינטימית,
את משפט השבוע בצירוף לו"ז טיסות שבועי.
(כן, אפילו זה עם תזכורת ביומן).
מה אני משיגה בזה ?

התייחסות לשבוע החדש, התייחסות למשפחתיות.
שגם כשאנחנו לא קרובים פיזית אחד לשני,
אנחנו קרובים אחד בשביל השני.
זה להזכיר ש – הלו, אני כאן. בשבילכם,
הלו – אני לא כאן בימים מסוימים.

מה זה בעצם משפט השבוע ? –
אני אוספת פתגמים ומשפטים מכל מיני מקומות,
שומרת אותם בצילומי מסך,
ובכל יום ראשון – עורכת ושולחת להם.
ולא – הם לא חייבים לענות לי.
רק עצם הידיעה שאני עושה את זה,
שזה סוג של "שמירת קשר",
שזו הודעה של הנני כאן.

ומשפט השבוע לרוב קשור גם לרגשות שלי,
למה שעובר עליי ואז יש להם מושג באיזה מצב רוח אני 🙂

הבן יקיר לי, שחר, בני בכורי,
מורה לתנ"ך ומחנך בתיכון ברמת גן,
התחיל לשלוח לתלמידיו משפט שבועי עם מלל אישי וערכי.
וכן, כמובן הרבה יותר מעשיר משלי.
זה יכול להיות משפט תנכ"י והסבר,
אולי  משפטים שקשורים לאירוע מסוים (כמו אשת חיל ביום האישה),
יכול להיות משפט מספר שהוא אהב עם הסבר והמלצה,
יכול להיות כל דבר יצירתי. ויש לו את זה !

אז ביקשתי שיישלח גם לי, שיעשיר את עולמי.

והנה הגיע אותו יום ראשון.
את משפט השבוע שלי שלחתי על הבוקר והתחלתי את יומי.
אך היום הזה היה לי קצת עמוס, קצת דחוס,
קצת הרגשתי שאני מפספסת הרבה.

שיחד עם העבודה שלי (דיילת אוויר) ושעות רבות ולפעמים ימים שאני לא בבית,
טיפול בהוריי, טיפול בבית, בצימר המשפחתי שהקמנו,
בחברים ובמשפחה המורחבת שאני רוצה להשקיע גם בהם,
ילדים שגדלו וצריכים את עזרתי או את התמיכה שלי,
הכנת עוגיות בכמויות (כולם אוהבים לקבל !),
טיולים בארץ ובילוי זמן עם בעלולי,
וכמובן – הבלוג הזה שלי, שהקמתי אותו from scratch,
כולל בניית האתר לבד, התחזוקה שלו,
ובטח הפוסטים שאני משקיעה בהם.
ו…. ו…. ו……

ואז הגעתי למצב של בלי אוויר !

נפל עליי הביאוס הזה שאני לא מספיקה כל כך הרבה.
שהיום קצר לכל הדברים שהייתי רוצה להספיק לעשות.
ושאני מרגישה שאני לא עושה מספיק.
הכל ביחד עטף אותי.

ואז קיבלתי את משפט השבוע של שחר שהתיישב בול על היום שלי !

"כשחושבים על התוחלת (ההמתנה) הממושכת,
שצריך עוד להמתין עד שנשיג את המטרה,
הדבר מחלה את הלב, מדכא ומייאש;
אבל כשחושבים על התאווה שכבר באה,
על כל מטרות-הביניים שכבר הצלחנו להשיג,
הדבר משמח ומחיה את הנפש כמו עץ חיים.
נשאר עוד הרבה אבל השגנו כבר מלא!
חשוב שנראה את מה שכבר שיש,
ונזכור לשמוח ולהודות על זה."

ודווקא בשבוע הזה,
כשהייתי על סף זה שאני לא מצליחה לגעת בשלמות בכל דבר שאני עושה,
כי אני מרגישה שאני עם יותר מדי התעסקויות שדורשות תשומת לב,
דווקא אז הוא שלח להם את משפט השבוע שהרים אותי,
שנתן לי כוחות, ונתן לי זווית ראייה שונה:
שהגיע באמת הזמן שאחשוב על מטרות הביניים ❤

לא, אני לא מוותרת על מה שבניתי עד כה, על מה שהשגתי.
על כל העוקבים שלי בדף הפייסבוק, באינסטגרם
וכמובן על כל אלה שנרשמו לניוזלטר שלי.
אני רק קצת מורידה רגל מהגז. זה הכל !

אני ממשיכה לעמוד בהבטחות שלי לעצמי,
במה שאני, במה שאני עושה.

לא משנה מה, לא משנה איך – אני על זה.
אפילו שלפעמים אני בלי אוויר 🙂


גם כרגע, אני מסכמת את הפוסט במלון בניו יורק,
ולא יוצאת להסתובבויות, כי יש דברים לסגור.
הגעתי להחלטה ואני רוצה לשתף אתכם בה,
חשוב לי לשתף אתכם. אתם העוקבים שלי 🙂

אז את הפוסטים החדשים, במקום להוציא אחד בשבועיים,
הם יופצו אחד לחודש.
ואת הניוזלטר אוציא פעם בחודשיים.
זה כל השינוי. שעבורכם הוא אולי לא מורגש,
אבל עבורי, עבור ההתחייבות שלי – היה לי קשה לבצע זאת.

אני אוהבת את מה שאני עושה.
אני אוהבת את העשייה ואת כל הנתינה.

מתרגשת לשמוע שאנשים קוראים את מה שאני משתפת,
ועוד יותר אוהבת כשאני מקבלת תגובות של קוראים
שמיישמים את הדברים עליהם אני כותבת.

זהו. אני בטוחה שאתם מבינים על מה אני מדברת,
כי החיים של כולנו הם מרוץ תמידי וכמו הרכבות הרים בלונה פארק.
ולפעמים, כן, לפעמים,
צריך להוריד את הרגל מהגז
ולשים רגל על רגל – ולנשום…

לקבל ולקחת אוויר !

אשמח לשמוע את מה שיש לך להגיד על הפוסט

18 מחשבות על “החיים בלי אוויר”

  1. טלי הורביץ

    נירוש מתוקה ❤
    1. את כותבת יפה.
    2. את רוצה לטרוף את כל העולם ולהכניס את כל האצבעות לפה (ככה אמא שלי אומרת). זו משימה קשה ולכן את יכולה לתת ולעשות את מה שאת יכולה, לא מעבר לזה.
    שימרי על עצמך, על בעלולך, על יקירייך ועל בריאותך.
    אוהבת אותך ומברכת בחג שמח

    1. ובכל זאת, אני רוצה מעבר לזה 🙂
      תמיד שואפת הלאה ומקווה לעמוד בכל האתגרים שאני מציבה לעצמי…
      מה שכן, אצבע – אצבע 🙃
      אוהבת המון וחג נפלאאאאא ❤️🌸

  2. פולי שיפלדרים

    מקסים אהובה ובאמת נותן פרופורציה אחרת על הכל,נותן כוח להמשיך.
    את מדהימה ומיוחדת.תמשיכי לשתף אותנו ברעיונות ובפוסטים המדהימים שלך.אוהבת המון ץ,חג שמח לך ולכל המישפוחה המדהימה שלך❤❤❤

  3. דינה בן קליפא

    נירוש,
    כתבת כל כך יפה ובמיוחד על החיים, אנחנו רוצים
    להספיק לטרוף את הכל ולא תמיד זה מסתדר אך שהיינו רוצים.
    וכמו שכתבת (יותר נכון הפתגם/משפט ששחר העביר לך שהוא ממש עוצמתי בעיני ) הדרך ומה שהשגנו עד כה , זה החשוב.
    המשיכי בדרכך ובפוסטים היפים שלך .
    חג שמח לך ולמשפחתך 💞

    1. דינדושיתי… בהחלט לקחתי את המשפט של שחר כאות זינוק להחלטה שלי לצמצם קצת את הפעילויות שאני לא מספיקה לעשות 🤪
      לומדים, לומדים ומשתנים ….
      חג מושלם גמלכם אהובה !
      מבטיחה להמשיך בשיתופים שלי ❤️😘

  4. הי נירוש, כתבת מקסים וזה משקף הרבה ממה שרובינו חשות😊. אני מאמצת לי גם שני משפטים1. אני עושה הכי טוב שאני יכולה.2.שמחה בחלקי על מה שיש.
    תמשיכי בכל מה שאת עושה תטרפי את העולם בקצב שלך ותהני. חג שמח ❤️

  5. מקסים מקסים מקסים
    כל כך קולע לתקופה האינטנסיבית שבה אנחנו חיים
    רכבת בלי הפסקה .בלי תחנות עצירה
    רכבת החיים
    תודה על השיתוף ועל העובדה שאני יודעת שיש עוד כמוני

  6. לפעמים צריך לעצור להסתכל כמה עשינו ולא כמה לא עשינו- הנטייה שלנו כל להמשיך בלי לעצור ולנשום ולהגיד- וואלה עשיתי….
    החיים שלנו ללא ספק אינטנסיביים וחייבים ללקחת אוויר 💚💚💚💚

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נהנית מהפוסט ? - אפשר לשתף עם החברים:

Share on facebook
Facebook
Share on telegram
Telegram
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email

רוצים עוד טיפים, רעיונות ודרכים כיפיים לשמור על השפיות ?

הכניסו מייל ופעם בחודש קבלו ניוזלטר
עם תכנים חדשים והמון השראה ישירות לתיבת המייל שלכם !

נרשמתם ? – איזה כיף ! בימים הקרובים אשלח אליכם במייל לוח-עד להדפסה בחינם!
כך לא תשכחו ימי הולדת ואירועים חשובים בחייכם :)

תקשורת

ת-ק-ש-ו-ר-ת

הלו, הלו, אתם שומעים אותי ? אתם באמת מקשיבים לי או שומעים רק את עצמכם ? האם כשאני שומעת אתכם, אני באמת מקשיבה ? אתם

Read More »

לוחות זמנים במשפחה

זמנים קבועים – זה ממש הכרחי ! לכל דבר, עניין וצורך !זה חשוב כשיש ילדים קטנים,אבל לא פחות חשוב בכל דבר בחיים שלנו. הזמנים הקבועים

Read More »
גבולות

גבולות גם בביתנו

איך מחליטים על גבולות בתוך ביתנו ? כהורים, אנו צריכים להעניק לילדנו את המקום הבטוח שלהם. ולכן גם אנחנו, צריכים קצת חוקים וגם גבולות, כדי

Read More »
שנה טובה משפחתית

שנה הלכה, שנה באה…

שנה טובה ! "שנה הלכה, שנה באהאני כפי ארימהשנה טובה לך, אבא,שנה טובה לך, אמאשנה טובה, שנה טובה!" מילים: לוין קיפניס | לחן: נחום נרדי

Read More »

עיקבו אחרי גם פה:

© כל הזכויות שמורות - נירה זיו - The Art of Ideas

תפריט נגישות

רוצים עוד טיפים, רעיונות ודרכים כיפיים לשמור על השפיות ? תרשמו לניוזלטר שלי

פעם בחודש קבלו למייל ניוזלטר עם המון השראה !