אי אפשר לשלוט במה שיקרה,
אבל אפשר לשלוט בתגובות שלנו.
האומנם. אפשרי ? שליטה עצמית ?
התגובות שלנו, לא תמיד שלנו.
היינו רוצים שיהיו לנו תגובות אחרות.
שנדע להתמודד, לענות טוב יותר,
אך לעיתים, התגובות שלנו מלאות אמוציות.
נזרקות לאוויר ולעיתים זו גם דרך אל חזור.
לא כך היינו רוצים שזה יהיה, אבל זה פשוט קורה.
גדלתי בבית מיוחד.
חום ואהבה מצד אחד.
עצבים וכעס מצד שני.
במשך שנות ילדותי, נוכחתי בלא מעט התפרצויות זעם מצד הוריי.
אחד כלפי השני, כלפיי ולפעמים על אחי.
אף פעם זה לא היה טוב, אף פעם זה לא נגמר טוב.
הייתי בורחת לחדרי. לפינה שלי. למקום הפרטי שלי.
הייתי מתיישבת ליד השולחן, יוצרת, צובעת,
מבטאת את עצמי ביומני, שבו פרקתי את הכל.
לימים הפכתי לאמא.
לצערי, הורה כמו הוריי.
לא ידעתי אחרת, לא הבנתי אחרת.
אם הייתי יכולה לשלוט במה שיקרה,
הייתי מזמנת חיים קצת אחרים.
ולא, אני לא מתכוונת לחיי הנוכחים שנכנסו למסלול טוב.
עכשיו אני במקום שטוב לי, בעבודה שמתאימה לי,
בזוגיות חמה ואוהבת ומוקפת בילדים בוגרים שאוהבים כל כך
ונותנים לי את כל הזמן להשתנות.
7 מחשבות על “שליטה עצמית”
נירוש יקרה. אין עליך.לכתוב כזה פוסט . את מאוד מרגשת. ומגלה המון פתיחות. עצם ההבנה שיש מהמורות ואת מחפשת את הדרך לווסת ולנסות לא "לטעות" כמו שאת קוראת לזה.
אבל כולנו עושים טעויות בכל מיני מקומות וקשרים. לדעת לבקש סליחה זה הרבה יותר קשה מלטעות. ואת יודעת לעשות גם את זה. אוהבת אותך כמו שאת . ואוהבת את מה שאת כותבת .
צודקת לגמרי נירה 💖
תודה על השיתוף 🙏👨👩👧👦
נירה יקרה.
קודם כל אני אוהבת אותך ❤️
אוהבת את הכנות שלך, את הפתיחות, את היכולת לשנות ולהשתנות!! הראייה האישית גוברת בד"כ ולא תמיד קל לנו להיות בראייה מרחבית. בורכת בכשרונותייך ומעשייך ויותר מזה התברכת במשפחה תומכת ואוהבת שרצתה ותמכה יחד בשינוי.
גאה בך ככ. החיוך שלך כובש. המשיכי ככה. שתמיד תהיי בעשייה, ראייה ושינויים לטובה. השינוי אמנם מתחיל בנו אבל הסביבה בהחלט תומכת ובייחוד של המשפחה.
כי אתם משפחה לתפארת 🖐 והרבה גם בזכותך.
אוהבתותך, אמרתי? 💞
את כותבת כל כך יפה🩵🩷💜
נירה יקרה, אם היית יודעת איך באת לי בזמן, מדהים!
בדיוק אתמול היה לי יום שהתקשתי לשאת.
ממש יום של עצב תסכול ודמעות, דבר שחוזר על עצמו לאחרונה מידי פעם.
לאחר התכתבויות ותגובות בווטס אפ, עם ביתי ואחכ על דברים שונים עם בת נוספת, שלא היו מובנות , גרמו לתיסכול, כעס, צער גדול על העובדה שהדברים מגיעים לעיתים למשהו שאף אחד מהצדדים לא התכוון וכל כך מיותר, לו היינו סופרים עד 10 או מבינים יותר לעומק את הצד השני ולא נכנסים למיגננה ונעלבים.
הכעס,האכזבה, נשארים איתי יום יומיים וזה קשה.
אני לא יכולה פשוט לעבור הלאה ועומדת על כך שנדבר ונבין איך הדברים קרו ואחרי שיחה בדרכ הדברים נרגעים ,יותר מובנים ומתקבלים.
אבל זה לא פשוט.
אני אתמול אמרתי לעצמי שלא אגיב מיד על כל דבר שהן כותבות ,אקח מרחק מהתחושה שתמיד חייבת לתת מענה בווטס ובחיים בכלל,לילדות ולנכדים ולתת גם לעצמי זמן, ומנוחה ולדאוג לרווחה שלי,ולמה שטוב בשבילי.
כמוך גדלתי בבית חם ואוהב אך אבי
ז"ל שהיה מתוסכל היה כועס ויוצא מן הבית להליכה.
לעולם לא הייתה אלימות והכעס לעולם לא הופנה כלפיי ועדיין חשה לעיתים שצריכה ללמוד ולשלוט בפרצי זעם ולהבין מה גורם לכך.
כשאני תועה בתגובות בסוף תמיד אומרת לבנותיי,שהכל זה מאהבה ודאגה להן לא מרוע או רצון לעשות רע.
הן מודעות לכך,מבינות שהקושי העיקרי הוא שאנחנו שונות,רגישות ולא תמיד יודעות לקבל את השונה בנינו.
וכמובן מה שתורם לכך זה מה שחוויתי בשנים האחרונות בנושא הבריאות ושכמעט ולא ביקשתי עזרה ולא הראתי את הקושי וחשתי שאין מספיק הבנה והכלה למה שעברתי ועוברת.
וזה כנראה מהסיבה שלא שיתפתי מספיק בקשיים.
אז נמשיך ללמוד ולשפר את עצמינו וכך גם הסביבה תשתנה לטובה.
תודה על ההזדמנות לשאול , לחקור ולנסות להבין את עצמי וסביבתי טוב יותר.
חיבוק
נירה, כמו תמיד את מביאה זווית ראיה מעניינת ותובנות מופלאות!
נירה יקרה
פוסט אמיץ. אין עליך. נשיקות. ❤️