בעוד שבוע בדיוק, אמא חוגגת 90 !
וכשחשבתי על יום ההולדת המתקרב,
נזכרתי ביום ההולדת העגול הקודם שלהם.
זה היה בדיוק לפני 10 שנים,
ארגנתי להורים מסיבת הפתעה
וזו הייתה חגיגה אמיתית !
אז החלטתי שזה הזמן המתאים,
להיזכר בהפקת יומולדת 80,
ולתת לכם הקוראים,
רעיונות להפקת מסיבה חגיגית להורים !
אמא ואבא, שניהם ילדי 1936,
אבל ליום ההולדת ה־90, אמא מגיעה בלי אבא.
הוא נפטר לפני שמונה חודשים ולא זכה להגיע לגיל 90.
ולכן, לצד השמחה הגדולה, יש השנה גם געגוע גדול.
אמא ואבא צעדו יחד כל כך הרבה שנים,
עברו חיים שלמים וצברו אינספור סיפורים וזיכרונות.
שעל זה עשיתי הפקה נוספת ומרגשת,
וכותבת על זה בסוף הפוסט.
יום הולדת להורים זה הרבה יותר ממסיבה.
יש משהו מיוחד מאוד בהפקת יום הולדת שכזה.
כשהיינו ילדים הם ארגנו, הזמינו, הכינו, צילמו,
דאגו לעוגה, למתנות ולאורחים.
ואז, בשלב מסוים בחיים, התפקידים מתחלפים.
פתאום אנחנו אלה שרוצים לעצור הכול לרגע ולחגוג אותם.
את האנשים שהם, את החיים שהם בנו.
את הדרך שעברו.
לכן, כשהוריי הגיעו לגיל גבורות, 80 שנה,
עשיתי להם הפתעת יומולדת מרגשת,
בדיוק כפי שהם אוהבים !
המוטיב היה ברור: תמונות.
לא הייתי צריכה לחשוב הרבה
כדי לבחור את הקונספט למסיבה.
כי ככה היו החיים שלנו.
אבא היה צלם בכל נים בגופו.
צילום לא היה בשבילו רק מקצוע.
זו הייתה דרך להסתכל על העולם.
אמא עבדה איתו בחנות, וככה גם אנחנו גדלנו.
בתוך עולם של מצלמות, פילמים, תמונות, לקוחות, אלבומים וזיכרונות.
כל החיים עברו דרך העדשה.
תחילת ההפקה הייתה לנבור בין עשרות אלפי התמונות שלהם.
וכשמתחילים לעבור על תמונות משפחתיות ישנות,
קורה דבר מעניין:
מתכוונים להכין קישוטים למסיבה, ובפועל יוצאים למסע בזמן 😊
בחרתי תמונות מתקופות שונות
והתחלתי ליצור מהן את האלמנטים שילוו את האירוע.
הכנתי *קוביות לקישוט*,
כשעל כל אחת משש הפאות הייתה תמונה אחרת.
הכנתי *שרשרת תמונות* שנתלו במרפסת וגם בעציץ.
ויצרתי *בינגו* שבכל כרטיסייה שילבתי תמונות אחרות שלהם.
*את המספר 80 עשיתי כקולאז' גדול של תמונות*,
כך שהגיל עצמו הורכב, פשוטו כמשמעו, מהחיים שלהם.
ובכניסה לאירוע, עשיתי *פינה שהייתה חתיכה מהחיים שלהם*.
לקחתי מהבית כמה חפצים שהיו קשורים אליהם,
לעבר שלהם ולאישיות שלהם.
הבאתי גם ספר זיכרונות ישן
והוספתי פריטים שסיפרו משהו על הדרך שעברו.
רציתי שהאורחים לא רק ייכנסו למסיבה,
אלא ייכנסו קצת אל תוך הסיפור שלהם.
הכנתי גם *פרחים מנייר*,
שבכל אחד מהם שילבתי תמונות של הנכדים והנינים.
לצידם שמתי גם תמונה של האימהות שלהם.
וככה, בפינה אחת, היו כמה דורות של המשפחה.
העבר, ההווה וההמשך.
וזה, בעיניי, אחד הדברים שהופכים אירוע משפחתי למוצלח באמת.
לא חייבים להמציא אטרקציות ענקיות.
לפעמים דווקא פרט קטן, שמחבר לאנשים שחוגגים להם,
יוצר הרבה יותר עניין והתרגשות מכל הפקה נוצצת.
נוצץ או לא, את האירוע כולו עיצבתי *בגוונים של זהב*.
הכנתי שתי מסגרות גדולות בצבע זהב.
אחת עם השם של אמא ואחת עם השם של אבא.
והמסגרות הפכו כמובן לנקודת צילום.
האורחים נכנסו אליהן, הצטלמו עם אמא ואבא, לבד וביחד,
והוסיפו עוד ועוד תמונות חדשות לאוסף המשפחתי.
גם את האגרטלים לא קניתי.
לקחתי בקבוקים ריקים,
התזתי עליהם צבע זהב והפכתי אותם לאגרטלים.
פשוט, אישי, חגיגי – ובעיקר משהו שאפשר להכין לבד.
וכמובן שהייתה גם תוכנית אומנותית:
הכנתי *מצגת על החיים שלהם*,
עם תמונות מתקופות שונות, המשפחה,
העבודה וכל התחנות שבדרך.
היה גם *משחק קהוט* – שבאותם ימים היה ממש ליגה…
אבל אחד הדברים היפים היה דווקא משחק פשוט מאוד.
ביקשנו מהאורחים להביא איתם
*חפץ שיש לו קשר לאמא ולאבא*.
במהלך האירוע הצגנו את החפצים,
והוריי היו צריכים לנחש מי הביא כל חפץ ומה הקשר שלו אליהם.
וכך, במקום שאנחנו נספר לאורחים את סיפור חייהם של הוריי,
האורחים עצמם הביאו איתם חתיכות קטנות מהסיפור.
זה היה מצחיק, מפתיע ובעיקר מאוד אישי.
ובסוף האירוע, מתנה קטנה הביתה.
אני אוהבת שגם אחרי שאירוע נגמר, נשאר ממנו משהו קטן.
כך גם עשיתי במסיבות של הילדים כשהיו קטנים.
לכן הכנתי סלסלה עם *מתנת יציאה לכל אורח*,
וגם עליה, איך לא, הייתה תמונה שלהם.
כי אם כבר מסיבה של צלם ומשפחתו,
אף אחד לא יוצא בלי תמונה…
וכשאני מסתכלת היום על התמונות מהחגיגה הזו,
אני מבינה עד כמה זה היה הרבה יותר ממסיבת יום הולדת.
זה היה חגיגה של חיים.
וכעת אתעכב בקטנה על יומולדת 70.
זו לא הייתה הפקה גדולה,
אבל בדיעבד זו הייתה אולי אחת המתנות החשובות ביותר
שיכולנו לתת להם – ולעצמנו.
כשנתיים לפני יום ההולדת ה־70 שלהם יזמתי פרויקט.
רציתי שהם *יכתבו את סיפור חייהם*.
ידעתי שאם נגיד להם "שבו ותכתבו", כנראה שזה לא יקרה.
אז הבאתי אשת מקצוע שראיינה אותם.
היא ישבה איתם, שאלה שאלות, הקשיבה,
אספה סיפורים וזיכרונות וכתבה את סיפור חייהם.
את כל החומרים איגדנו לספר. ספר שהוא הם.
ואיך לא ? – השם שלו: "תמונות חיים".
וביום ההולדת ה־70 שלהם,
עשיתי להם קולאז' משפחתי גדול,
וגם כל אחד מהילדים והנכדים קיבל עותק מהספר.
