זוגיות

שבת בבוקר, יום יפה… אמא שותה המון קפה, ואבא קורא המון עיתון… (אריק איינשטיין) אמממ…. לא אצלי 😊 הילדים שלי תמיד צחקו עליי, שזה לא ידוע להם. תמיד היו עניינים בבית או בחוץ. קפה ? עיתון ? – הם לא הכירו שבתות שכאלה. מההתחלה השבתות שלנו לא היו שבתות של כל אחד לעצמו, אלא שבתות […]

(ספוילר תמונה: קעקוע שעשיתי כשעזבתי את החנות. שנה כיוון.) האומץ לקום וללכת. מכל מקום, מכל דבר שלא טוב לנו. יש רגעים בחיים שבהם אנחנו מבינים, שמשהו כבר לא עובד. הנפש לוחשת: זה כבר לא המקום שלך. אני לא שייכת לכאן. לפעמים זה הרגע הקטן שבו אנחנו מבינים: די, אני לא יכולה יותר. ואז נשאלות השאלות:

מכירים את: שברת, שילמת ? כמה פעמים נתקלנו בזה בחנויות ? האמת, נראה לי שזה יותר של פעם. לא שמתי לב שיש בחנויות כיום את השלט הזה. אני חושבת שזה בגלל שהדברים שאנו קונים היום, הם כל כך זולים וחסרי משמעות מבחינת עלויות. וגם הדברים שקונים היום, הם יותר זניחים. כמעט כמו בחיים.   אבל

יש דברים שבשבילם שווה להתעורר לפני הזריחה.   יש רגעים שהם לא רק יפים – הם חורטים זיכרון. יש בקרים שהם לא סתם התחלה של יום. זריחה אחת. שני לבבות. מקום אחד – הארבל. בחרנו לקחת את עצמנו להרפתקה אמיתית — זריחה מהארבל. כן, זה אומר לקום כשהעולם עוד חשוך. כן, זה אומר לארוז את

אי אפשר לשלוט במה שיקרה,אבל אפשר לשלוט בתגובות שלנו. האומנם. אפשרי ? שליטה עצמית ? התגובות שלנו, לא תמיד שלנו.היינו רוצים שיהיו לנו תגובות אחרות.שנדע להתמודד, לענות טוב יותר,אך לעיתים, התגובות שלנו מלאות אמוציות.נזרקות לאוויר ולעיתים זו גם דרך אל חזור.לא כך היינו רוצים שזה יהיה, אבל זה פשוט קורה. גדלתי בבית מיוחד.חום ואהבה מצד

הווטסאפ ללא ספק, מקום יעיל לארגון המידע שלנו. נכון שיש עוד מלאאאאא תוכנות ואפליקציות ומנהלי משימות, אבל…. הווטסאפ שלנו זמין ונגיש כל הזמן !   לפני שבועיים הייתי בשהייה קצרה מטעם העבודה. ישבתי עם חברות לקפה בבוקר ושוחחנו על כמה דברים. לכל שאלה, הייתה לי תשובה ששלפתי מהנייד. חלק ממידע בווטסאפ, חלק מרשימות אחרות, אבל

אופניים !   איזה כיף לעשות טיול באופניים, אם הם משפחתיים, עם חברים, מאתגרים או נינוחים…. זה כיף !   תמיד אהבתי אופניים ! זה התחיל כשהייתי ילדה ממש קטנה ושובבה. חטפתי לאח שלי את האופניים שלו וניסיתי לרכב עליהם… אח"כ בשנות ילדותי, הייתי מחכה ליום כיפור כדי לחרוש את הרחובות. ובתיכון – רכבתי עליהם

בזוגיות, כמו בזוגיות,יש רגעים טובים יותר ורגעים קשים יותר. רגעים שמחים ורגעים עצובים.רגעים שבהם אנו רוצים "להרוג" את בןבת זוגנו,וגם רגעים בהם אנו רוצים "לטרוף" אותם מהאהבה. לפעמים הרגעים האלה, הם רק רגעים.וכל היתר שממה.שממה צחיחה.שממה זוגית.כזו שלא מובילה לשום מקום,ואנו מרגישים שאנו דורכים במקום. מה קורה לנו באותה נקודה ? כזוג ?איך ניתן להרים

איפה כותבים משימות יומיות  ?איך מתכננים ?איך מסנכרים מול הלו"ז ? הנייד שלנו משמש אותנו לאין סוף דברים.   דרכו אנו קוראים את החדשות, משחקים, רואים סרטים.כל היחסים החברתיים שלנו מתקיימים דרכו. הדבר הכי חשוב מבחינתי בנייד,זו השליפה המהירה שיש לי לכל דבר.הכל נמצא ונגיש !ולא פחות חשוב – הוא גם מסונכרן עם המחשב. אז

"לא שופטים אנשים לפי הטעויות שלהם, אלה מה הם מוכנים לעשות כדי לתקן אותם."   וכמה טעויות עשיתי בחיי. התחתנתי בגיל צעיר מאוד. ולא לטעות הזו התכוונתי. זה היה מתוך בחירה. לא הייתי בהריון, לא כפו זאת עליי, אך שוב, זה היה נתיב חיי. ידעתי שמצפים ממני להתחתן, להקים משפחה, לבנות בית. ידעתי שמצפים ממני

רשימת משימות לבית !   כמה פעמים אמרתם לעצמכםשצריך לעשות כל מיני דברים בבית ?לתקן, לתלות, לסדר ? בשביל זה יש – רשימת משימות לבית !TO DO LIST שלכם. אני לא מדברת על דברים דחופים.על צינור שהתפוצץ, או דוד מים שלא מחמם.אני מדברת על דברים שבשגרה,שאנחנו לא כל כך מגיעים אליהם,כי תמיד אין לנו כוח,

"חיבוק, הוא המקום הטוב ביותר ליפול לתוכו." אוי… כמה שאני אוהבת חיבוקים. מכורה אליהם. החיבוק אצלי הוא צורך מאוד גדול לחום ואהבה. החיבוק נותן תחושת ביטחון שאני כל כך זקוקה לה.חיבוק מבחינתי ממלא אנרגיה,מעשיר את המקבל מבלי לרוקן את הנותן.יש לו משמעות של "הנני כאן",אומר זאת ללא מילים. ואני אוהבת להתחבק. אוהבת לחבק.לא רק את