ביחד

(בתמונת הנושא, בחירה בהגרלה – מי תורו להציג) דמוקרטיה משפחתית.   משפט נחמד בסה"כ, קליל. כמעט טריוויאלי. אבל אצלנו? זה ממש לא התחיל ככה. הילדים שלי גדלו על אימוקרטיה. אני החלטתי. אני קבעתי. אני ביצעתי. למי הייתה אז סבלנות או רצון להתייעץ עם הילדים ? לחכות לתשובות ? לנהל דיון ? לתת לילדים לבחור ? […]

שבת בבוקר, יום יפה… אמא שותה המון קפה, ואבא קורא המון עיתון… (אריק איינשטיין) אמממ…. לא אצלי 😊 הילדים שלי תמיד צחקו עליי, שזה לא ידוע להם. תמיד היו עניינים בבית או בחוץ. קפה ? עיתון ? – הם לא הכירו שבתות שכאלה. מההתחלה השבתות שלנו לא היו שבתות של כל אחד לעצמו, אלא שבתות

מותק, הילדים גדלו ! כמה אנחנו רוצים לעזור לילדים שלנו .לתמוך. להיות. לתת להם את המקום לפרוח ולהתפתח, אבל גם לדעת לשחרר, לתת להם את המרחב לבחור לעצמם את הדרך. מזמן, כתבתי לכם את הפוסט: "ילדים זה שמחה", ובפוסט הזה, נכתב על….. ילדים קטנים. הכול היה ברור – אנחנו הובלנו, הם הלכו אחרינו. אבל מה

מכירים את: שברת, שילמת ? כמה פעמים נתקלנו בזה בחנויות ? האמת, נראה לי שזה יותר של פעם. לא שמתי לב שיש בחנויות כיום את השלט הזה. אני חושבת שזה בגלל שהדברים שאנו קונים היום, הם כל כך זולים וחסרי משמעות מבחינת עלויות. וגם הדברים שקונים היום, הם יותר זניחים. כמעט כמו בחיים.   אבל

שבת בבוקר, יום גשום…. כמה אהבנו ושרנו בבית את השיר:"שבת בבוקר – אריק איינשטיין".   רק שבשיר היה יום יפה, ונו…. מה לעשות,בפוסט שלי זה יום גשום. אבל היי…. זו הזדמנות מושלמתויש הרבה על מה לחשוב ולעשות בשבת שכזו ! וכמובן, אחרי שנתיים שאתם עוקבים אחריי, אני חושבת שאתם כבר יכולים לדעת שאיך שאני מבינה

אי אפשר לשלוט במה שיקרה,אבל אפשר לשלוט בתגובות שלנו. האומנם. אפשרי ? שליטה עצמית ? התגובות שלנו, לא תמיד שלנו.היינו רוצים שיהיו לנו תגובות אחרות.שנדע להתמודד, לענות טוב יותר,אך לעיתים, התגובות שלנו מלאות אמוציות.נזרקות לאוויר ולעיתים זו גם דרך אל חזור.לא כך היינו רוצים שזה יהיה, אבל זה פשוט קורה. גדלתי בבית מיוחד.חום ואהבה מצד

מיונים של החיים !   משפט קטן, אבל אומר הכל ! מיונים !!!   כמה קשה לנו להתחיל למיין דברים שונים בבית, בעבודה, בחיים. כמה קשה לנו להגיע למקום בו אני צריכים "להתניע" את עצמנו ולהתחיל לעשות זאת. אבל זה קורה. בסופו של דבר. כל פעם בגלל סיבה כזו או אחרת…   אצלי, המצב פשוט

הווטסאפ ללא ספק, מקום יעיל לארגון המידע שלנו. נכון שיש עוד מלאאאאא תוכנות ואפליקציות ומנהלי משימות, אבל…. הווטסאפ שלנו זמין ונגיש כל הזמן !   לפני שבועיים הייתי בשהייה קצרה מטעם העבודה. ישבתי עם חברות לקפה בבוקר ושוחחנו על כמה דברים. לכל שאלה, הייתה לי תשובה ששלפתי מהנייד. חלק ממידע בווטסאפ, חלק מרשימות אחרות, אבל

הלו, הלו, אתם שומעים אותי ? אתם באמת מקשיבים לי או שומעים רק את עצמכם ? האם כשאני שומעת אתכם, אני באמת מקשיבה ? אתם שמים לב למה שאני מדברת ? ומה אתם רוצים בעצם ?   אם הייתה תקשורת טובה, אם הייתה תקשורת פתוחה וכנה, כל זה לא היה קורה. כולם מדברים, מתכתבים ומנסים

זמנים קבועים – זה ממש הכרחי ! לכל דבר, עניין וצורך !זה חשוב כשיש ילדים קטנים,אבל לא פחות חשוב בכל דבר בחיים שלנו. הזמנים הקבועים הם בעצם מסגרת יומית, שבועית,שכאשר היא קיימת וידועה מראש,זה עוזר לנו בהתארגנות היומיומית שלנו. כשהילדים היו קטנים,זה היה הכי קל וברור לתכנן זמנים קבועים.כל יום אחר הצהריים התנהל בשגרה.לכל אחד

איך מחליטים על גבולות בתוך ביתנו ? כהורים, אנו צריכים להעניק לילדנו את המקום הבטוח שלהם. ולכן גם אנחנו, צריכים קצת חוקים וגם גבולות, כדי לשמור על השפיות שלנו ולמען הסדר הטוב של חיינו.   קשה לנו לראות את הילדים שלנו חווים קושי. אבל כשאנו חושבים על הילדים שאנו רוצים לפגוש בעוד 15-20 שנה, אז

סאפ. זה משהו אחר. מרגיע.משהו שמלמד אותך על עצמך.   אף פעם לא חשבתי שאעלה על סאפ. אכנס למים העמוקים, אחתור למרחקים, ואהנה מזה כל כך…   כילדה, ככל הנראה חיבבתי את הים.ההורים גם לקחו אותנו מדי שבת. מודה שאני לא ממש זוכרת. מה שאני כן זוכרת, זה שמכל בילוי בים, הפכתי לעגבנייה 🙂 עם

אופניים !   איזה כיף לעשות טיול באופניים, אם הם משפחתיים, עם חברים, מאתגרים או נינוחים…. זה כיף !   תמיד אהבתי אופניים ! זה התחיל כשהייתי ילדה ממש קטנה ושובבה. חטפתי לאח שלי את האופניים שלו וניסיתי לרכב עליהם… אח"כ בשנות ילדותי, הייתי מחכה ליום כיפור כדי לחרוש את הרחובות. ובתיכון – רכבתי עליהם

חג הפסח, חג יפה וחגיגי כל כך. ואין דבר יותר כיף מלשמח את האורחים עם מתנות קטנות ומושלמות על שולחן החג. כל משפחה מתארגנת בצורה שונה לחג הפסח. הולכים לקנות המון מצרכים לחג, חושבים על המשפחה, מי יהיה בחג, מי לא נמצא, אצל מי מתארחים ומה אנחנו מביאים. אצלנו, שנים רבות היינו חוגגים שנה אחת

בזוגיות, כמו בזוגיות,יש רגעים טובים יותר ורגעים קשים יותר. רגעים שמחים ורגעים עצובים.רגעים שבהם אנו רוצים "להרוג" את בןבת זוגנו,וגם רגעים בהם אנו רוצים "לטרוף" אותם מהאהבה. לפעמים הרגעים האלה, הם רק רגעים.וכל היתר שממה.שממה צחיחה.שממה זוגית.כזו שלא מובילה לשום מקום,ואנו מרגישים שאנו דורכים במקום. מה קורה לנו באותה נקודה ? כזוג ?איך ניתן להרים

לא משנה איזה גילאי ילדים יש לנו בבית.תמיד שמח, תמיד יש דברים לבצע,תמיד לא מצ'עמם, תמיד יש עניין ! מה עושים ואיך "משתלטים" על ניהול הביתכשיש כמה וכמה ילדים ?איך אפשר לעזור לנו ולהם בארגון היום יום והחיים ?להקל עלינו שהכל ילך מהר ובנעימים,ובלי ריבים מיותרים. קבלו כמה טיפים (מניסיון) על ההתנהלות שלנו,עם הקטנים שביניהם

גם כשהילדים גדלים,תמיד אפשר למצוא סיבה למסיבה. זה יכול להיות יומולדת, קבלת התואר או תעודה.מפגש לכבוד הילד שטס למשלחת,או כל דבר שיגרום לאיחוד משפחתי ולחגיגה !   לפעמים המפגשים המשפחתיים הם סתם מפגשי ארוחה,ולפעמים המפגשים הופכים להיות סביב נושא מסוים ועם סיבה ! אז איך מצליחים לארגן את החגיגה,ולקבוע עם 4 ילדים מתבגרים (מבוגרים בעצם),שכל

"לא שופטים אנשים לפי הטעויות שלהם, אלה מה הם מוכנים לעשות כדי לתקן אותם."   וכמה טעויות עשיתי בחיי. התחתנתי בגיל צעיר מאוד. ולא לטעות הזו התכוונתי. זה היה מתוך בחירה. לא הייתי בהריון, לא כפו זאת עליי, אך שוב, זה היה נתיב חיי. ידעתי שמצפים ממני להתחתן, להקים משפחה, לבנות בית. ידעתי שמצפים ממני

כמה נקודות על זוגיות שיעזרו לנו לבנות טוב יותר את החיים שלנו יחדיו:   * בזוגיות אנחנו אחד למען מטרה אחת. לבנות בית יציב ואוהב, בהתחלה כזוג, ואז כמשפחה. * בזוגיות יש ללמוד להתמודד עם הפחדים שלנו. ולא להשליך אותם על בן הזוג שלנו. * בזוגיות צריך ליצור אחידות ולהתוות לנו דרך. להחליט שאנחנו יחד

אתם חושבים שרק לכם יש מריבות ? – טעיתם. זה היה יום שיגרתי של פעילות משותפת… הבוקר התחיל בקימה ב- 5:15.נסענו לכיוון שפיים.חבר טוב שלנו, שהוא גם מקבוצת הריצה,וגם חבר טוב לחיים,רץ באותו היום אולטרה.האולטרה שלו הייתה 50 ק"מ,והוא החליט לעשות זאת בחולות געש. אז כפי שבעלולי ואני צוברים ביחד חוויות,גם היום הזה היה אמור