ולא הכל ורוד. וידוי של מריבה.

Share on facebook
שתף אותי
Share on whatsapp
שלח לחבר

אתם חושבים שרק לכם יש מריבות ? – טעיתם.

זה היה יום שיגרתי של פעילות משותפת…

הבוקר התחיל בקימה ב- 5:15.
נסענו לכיוון שפיים.
חבר טוב שלנו, שהוא גם מקבוצת הריצה,
וגם חבר טוב לחיים,
רץ באותו היום אולטרה.
האולטרה שלו הייתה 50 ק"מ,
והוא החליט לעשות זאת בחולות געש.

אז כפי שבעלולי ואני צוברים ביחד חוויות,
גם היום הזה היה אמור להיות כיף.
התעוררנו השכם בבוקר,
בזמן שחגי העמיס את האופניים שלי על האוטו,
אני בינתיים ארזתי את המטעמים,
מילאתי מים בבקבוקים והכנתי קפה קר.

הכל בעצם היה אמור להתנהל כמו תמיד:

הקימה המשותפת, הנסיעה, הפגישה עם החברים
וליווי החבר שלנו בריצת האולטרה שלו.
בעלולי בריצה, אני באופניים.

כן, לפעמים אני מלווה באופניים.
גם כשהוא רץ מרוץ חצי מרתון,
מאמנת הקבוצה ביקשה שאלווה כמה חבר'ה עם האופניים.
וכמובן שאני מסכימה.
אני גם חלק מהקבוצה, והם חברים שלי גם,
כפי שכתבתי לכם בפוסט של הריצה.

בכל אופן, באותה שבת, הנסיעה החלה ברגוע.
הזריחה עלתה ולא הפסקתי לצלם אותה.

זריחה


שמענו מוזיקה, היה שקט ומאוד נעים באוטו.
אך אז החלטתי להגיד לבן זוגי,
כמה דברים שהפריעו לי מהערב לפני.
אופס. טעות !

נו… אין כמו אישה שמדברת על הבוקר.
מי רוצה לשמוע משהו לא נעים ? – אף אחד.
וזה לא משנה שניסיתי להגיד בעדינות,
לא משנה שניסיתי ליפות את השיחה,
וזה שרק רציתי להבהיר כמה דברים.
לא באתי להוכיח, לא באתי לכעוס,
בטח לא רציתי לפתח מריבה.
אך כשיש שיחה, והיא על תקן הערה,
לרוב – אין איתה הצלחה.
ואז זה קרה.

מיד נכנסים לעמדת התגוננות
ומיד מתחילה המלחמה. המריבה.


ולא לוקחים שבויים ואין כל חרטה.
נהיה ממש פיצוץ והבלגן חגג.
והבוקר הזה היה אמור להיות כל כך מיוחד.

אז היה מיוחד ורק בצורה אחרת,
צרחות, עצבים, בכי,
חוסר יכולת לתקשר ולהקשיב לאחר.
כי כשזה מתחיל, זה בבום רציני,
ופשוט לא מעוניינים להקשיב האחד לשני.

ואז עשינו אחורה פנה עם האוטו
והתחלנו לנסוע לכיוון הבית.
לא היה כל טעם להמשיך עם הנסיעה,
או להתחיל את היום הזה בצורה הזאת.
אני בעיניים אדומות ובוכייה,
הוא עצבני ולא מוכן לדבר.
אי אפשר היה בכלל לתקשר.

אבל אני לא רציתי לחזור הביתה.
באנו עם מטרה מסוימת. ללוות חבר.
וחיכו לנו עוד כמה חברים,
ותכלס' – זה יום שישי.
למה להפוך את הסופ"ש לכזה חרבנה ?
אבל המצב לא היה טוב
ולא יכולנו להמשיך הלאה.

העמדנו את האוטו בצד הדרך.
נשמנו.
נשמנו.
נרגענו.

הורדנו את הטונים ודיברנו.
לא יותר מדי.
אמרתי ברוגע שבאמת לא הייתה לי כל כוונה,
רק רציתי להבהיר נקודה.
להוריד משהו שעל ליבי,
רק שלא חשבתי שזה כל כך ייפגע בבן זוגי.

ואז בעלולי יצא מהאוטו.
עבר לצד השני ופתח לי את הדלת.
הוא אמר לי: "תצאי החוצה".
הסתכלתי עליו.
לא ידעתי למה לצפות.
יצאתי.

הוא תפס אותי חזק
ונתן לי חיבוק חם ואוהב.
ואני נשאבתי לתוכו לחיבוק.
לנשיקה.

ככה נרגענו באותה נשימה שהתלהטנו.

לא צריך יותר דבר,
חוץ מחיבוק שפותר את הכל.
לא צריך מילים. לא הסברים.


את העיניים האדומות ייבשתי באוויר שעף אליי מהחלון הפתוח.
הגענו בכיף ובאושר. כאילו כלום לא קרה 10 דקות קודם.
הגענו לחברים והתחלנו את היום.
חגי בריצה, אני באופניים.
התחילו השיגעונות, השטויות והצחוקים עם כולם.
כאילו לפני רגע לא קרה כלום.

ולא, אני לא גאה בזה או אוהבת מריבות.
אבל אני גאה בפתרונות.
בזה שזה לא נמשך לימים ושבועות.
שבכל פעם מישהו אחר עושה את הצעד אחורה,
למען האחר שלא מסוגל.

וכך קורה שגם כשיש מריבה,
מצליחים להמשיך הלאה. ולהשלים.
אנחנו חייבים את זה בזוגיות.
חייבים את זה אחד לשני.

אשמח לשמוע את מה שיש לך להגיד על הפוסט

16 מחשבות על “ולא הכל ורוד. וידוי של מריבה.”

      1. נירוש יקרה ❤
        ריגשת עד דמעות 😪
        אתם זוג נפלא ( תמיד חושבת כך)
        ובטוחה שגם תמיד תתגברו על כל מכשול והוכחה בסיפור שלך
        וחגי בכלל משיכמו ומעלה ❤

  1. מאי אברהמי

    בתור מישהי שמכירה אותכם כל כך הרבה שנים ומסתכלת בהערצה על הזוגיות המופלאה ועל המשפחה הנהדרת שהקמתם, עניין אותי אם יוצא לכם לפעמים לריב ואחרי שקראתי את הפוסט ברור לי למה אתם מי שאתם ולמה אני כל כך אוהבת אותכם!
    תודה לך השיתוף:)

    1. מאיצ'וק אהובה 🥰 ילדונת כמוך שקוראת פוסט כזה, זה מעורר הערצה.
      כן, אנחנו אנושיים… כן, אנחנו רבים…. כן, אנחנו אוהבים ומשלימים ❤ וזו החכמה.
      אוהבת אותך המון בחזרה !!

  2. כל כך טוב לקרוא את זה ….זה ממש סיפור שנחרט בזיכרון לפחות שלי…בטוחה שאשתמש בזה ואזכר בו בזמן הנכון…כמו תזכורת של פעמון מצלצל❤

    1. לפעמים אנחנו באמת צריכים תזכורת לדברים בחיים שלנו ועל הדרך התמודדות איתם. ❤ שמחה שכתבתי את זה 😌

  3. מאוד ריגשת אותי בכתיבתך
    ובחשיפה הכנה והבונה שלך 💖
    כמו שאומרים : גם לריב צריך לדעת
    והפיוס…הפיוס הוא הרגע המתוק
    שלנו ורק שלנו.
    זוגיות טובה מושתתת גם על מריבות וחיבוקים ♥️💞

    1. נכון מאוד גילוש !
      צריך לדעת איך להתפייס, לעבור הלאה ולהרים את הראש קדימה ❤ שמחה שאהבת, תודה על תגובתך.

  4. נירושלי, למה אני צריכה לבכות עכשיו ??? יא אלופים, יש כל כך הרבה ללמוד מכם, גם בזוגיות וגם במשפחתיות, אוהבת אתכם 😘

  5. הכי אנושיים, מדהים שכשהגעתי לא היה שום זכר או רמז שמשהו כזה קרה קודם…
    איזה זוגיות מדהימה ויכולת להתעלות מעל הקושי, העצבים, ההעלבות וכל מיני תחושות כאלה שמלוות במריבה וקשה מאוד להזיז אותן הצידה.
    אלופים!!!!

    1. היה קשה באותו הרגע לחשוב שעד שנגיע אליכם לא יראו שום דבר 😑 אבל בהחלט שמנו הכל בצד ונהננו מכל האירוע והחגיגה של ניצן 🧡… ועד שהגענו הבייתוש, כבר לא נותר שביב של חוסר הבנה 😊

  6. אחד הפוסטים הראשונים שקראתי שהעלו לי דמעות בעניים .כל כך אמיתי ומשקף את המציאות שלא הכל ורוד. אבל הדרך שבא התאוששתם מעוררת השראה טובה לכל הזוגות וגם לי .לשים את האגו בצד ולהמשיך הלאה
    תודה

    1. אכן מאיוש…. האגו שלנו לפעמים מנהל אותנו וחייבים לשים אותו בצד כדי להמשיך הלאה. השאיפה היא לזוגיות טובה וקלילה עם בן הזוג ❤

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נהנית מהפוסט ? - אפשר לשתף עם החברים:

Share on facebook
Facebook
Share on telegram
Telegram
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email

רוצים עוד טיפים, רעיונות ודרכים כיפיים לשמור על השפיות ?

הכניסו מייל ופעם בחודש קבלו ניוזלטר
עם תכנים חדשים והמון השראה ישירות לתיבת המייל שלכם !

נרשמתם ? – איזה כיף ! בימים הקרובים אשלח אליכם במייל לוח-עד להדפסה בחינם!
כך לא תשכחו ימי הולדת ואירועים חשובים בחייכם :)

תקשורת

ת-ק-ש-ו-ר-ת

הלו, הלו, אתם שומעים אותי ? אתם באמת מקשיבים לי או שומעים רק את עצמכם ? האם כשאני שומעת אתכם, אני באמת מקשיבה ? אתם

Read More »

לוחות זמנים במשפחה

זמנים קבועים – זה ממש הכרחי ! לכל דבר, עניין וצורך !זה חשוב כשיש ילדים קטנים,אבל לא פחות חשוב בכל דבר בחיים שלנו. הזמנים הקבועים

Read More »
גבולות

גבולות גם בביתנו

איך מחליטים על גבולות בתוך ביתנו ? כהורים, אנו צריכים להעניק לילדנו את המקום הבטוח שלהם. ולכן גם אנחנו, צריכים קצת חוקים וגם גבולות, כדי

Read More »
שנה טובה משפחתית

שנה הלכה, שנה באה…

שנה טובה ! "שנה הלכה, שנה באהאני כפי ארימהשנה טובה לך, אבא,שנה טובה לך, אמאשנה טובה, שנה טובה!" מילים: לוין קיפניס | לחן: נחום נרדי

Read More »

עיקבו אחרי גם פה:

© כל הזכויות שמורות - נירה זיו - The Art of Ideas

תפריט נגישות

רוצים עוד טיפים, רעיונות ודרכים כיפיים לשמור על השפיות ? תרשמו לניוזלטר שלי

פעם בחודש קבלו למייל ניוזלטר עם המון השראה !