אני

מה עושים כשלא הכל הולך כמו שרצינו ? היו לנו תוכניות, היה לו"ז, הייתה מחשבה.ובבת אחת הכל השתנה.אז איך מתמודדים עם זה ? ידענו מה הולך להיות, ידענו איך הכל מסודר,ידענו שהכל מושלם.ופתאום – מהפך ! כמה פעמים קרה שתכננתם, חשבתם,ארגנתם הכל הכי מושלם שיש,ואז משהו השתבש ? התאריך שקבעתם פתאום נכנס בו משהו אחר,הטיול […]

מחר יום הזיכרון. התלבטתי רבות האם לכתוב ולשתף על נעם שלי… על יום הזיכרון האישי שלי. האם זה מתאים ? אך בבלוג הזה, יש גם פוסטים על החיים. על כל מיני דברים שאנו עוברים… קיבלתי גם "אישורים" שונים ואז הכל הסתדר לי. מבולבלים ? – מיד אסביר.   ערב יום הזיכרון חל השנה יום לאחר

בלי אוויר ! מי לא רוצה לפעמים, לעצור את הרכבת ולרדת ?את האוטובוס ? את האוטו ? את האופנוע ?כל אחד יכול לחשוב על מה שהוא רוצה…ורק – לעצור.   אבל רגע, זה לא באמת קורה….כמה קשה לנו להתנתק מהכל,להגיד שגם לנו מגיע קצת רגע של מנוחה,רגע של רגיעה ושלווה. אבל – לא קורה… החיים

"לא שופטים אנשים לפי הטעויות שלהם, אלה מה הם מוכנים לעשות כדי לתקן אותם."   וכמה טעויות עשיתי בחיי. התחתנתי בגיל צעיר מאוד. ולא לטעות הזו התכוונתי. זה היה מתוך בחירה. לא הייתי בהריון, לא כפו זאת עליי, אך שוב, זה היה נתיב חיי. ידעתי שמצפים ממני להתחתן, להקים משפחה, לבנות בית. ידעתי שמצפים ממני

תנו לי לחיות בתוך לונה פארק, סופרלנד, כל גן שעשועים, בארץ או בעולם. ממש ממש בתוך. לעלות ולרדת כל היום מכל המתקנים, לקבל סחרחורת ולהרגיש בעננים.   כל חיי הרגשתי שאני בלונה פארק. ולאו דווקא בגלל שביליתי שם הרבה. פשוט החיים היו כאלה, מקצה לקצה. טלטלו אותי, סחררו אותי הרימו אותי למעלה והפילו אותי למטה.