משפחה

גידלנו את הילדים שלנו שמשפחה זה מעל הכל. תמיד נהיה שם בשבילם. בכל שלב ושלב של החיים, לא משנה מתי ואיך, הם יודעים שכשיצטרכו – אנחנו מיד מתייצבים. לכל דבר. ולא תמיד זה היה כל כך קל….   אתחיל דווקא מסיפור די נחמד, שנתן לי להבין, שכמה שלי זה נראה טבעי והגיוני, זה בעצם לא […]

מיונים של החיים !   משפט קטן, אבל אומר הכל ! מיונים !!!   כמה קשה לנו להתחיל למיין דברים שונים בבית, בעבודה, בחיים. כמה קשה לנו להגיע למקום בו אני צריכים "להתניע" את עצמנו ולהתחיל לעשות זאת. אבל זה קורה. בסופו של דבר. כל פעם בגלל סיבה כזו או אחרת…   אצלי, המצב פשוט

הווטסאפ ללא ספק, מקום יעיל לארגון המידע שלנו. נכון שיש עוד מלאאאאא תוכנות ואפליקציות ומנהלי משימות, אבל…. הווטסאפ שלנו זמין ונגיש כל הזמן !   לפני שבועיים הייתי בשהייה קצרה מטעם העבודה. ישבתי עם חברות לקפה בבוקר ושוחחנו על כמה דברים. לכל שאלה, הייתה לי תשובה ששלפתי מהנייד. חלק ממידע בווטסאפ, חלק מרשימות אחרות, אבל

התלבטתי על מה לכתוב החודש. לא זרם לי שום דבר. הרגשתי רק כמו אמא של לוחם.   לא הייתי בטוחה אם בא לי לכתוב. לא החלטתי על איזה נושא. היה לי מין חודש כזה שפשוט לא רציתי לעשות בו כלום.   זה קצת החזיר אותי לחודשים הראשונים של המלחמה, שאז העליתי את הפוסט לכתוב או

הלו, הלו, אתם שומעים אותי ? אתם באמת מקשיבים לי או שומעים רק את עצמכם ? האם כשאני שומעת אתכם, אני באמת מקשיבה ? אתם שמים לב למה שאני מדברת ? ומה אתם רוצים בעצם ?   אם הייתה תקשורת טובה, אם הייתה תקשורת פתוחה וכנה, כל זה לא היה קורה. כולם מדברים, מתכתבים ומנסים

זמנים קבועים – זה ממש הכרחי ! לכל דבר, עניין וצורך !זה חשוב כשיש ילדים קטנים,אבל לא פחות חשוב בכל דבר בחיים שלנו. הזמנים הקבועים הם בעצם מסגרת יומית, שבועית,שכאשר היא קיימת וידועה מראש,זה עוזר לנו בהתארגנות היומיומית שלנו. כשהילדים היו קטנים,זה היה הכי קל וברור לתכנן זמנים קבועים.כל יום אחר הצהריים התנהל בשגרה.לכל אחד

איך מחליטים על גבולות בתוך ביתנו ? כהורים, אנו צריכים להעניק לילדנו את המקום הבטוח שלהם. ולכן גם אנחנו, צריכים קצת חוקים וגם גבולות, כדי לשמור על השפיות שלנו ולמען הסדר הטוב של חיינו.   קשה לנו לראות את הילדים שלנו חווים קושי. אבל כשאנו חושבים על הילדים שאנו רוצים לפגוש בעוד 15-20 שנה, אז

לכתוב או לא לכתוב – זאת לגמרי השאלה… כולנו עוברים ימים של טלטלה, ימים לא פשוטים, ימים של חוסר ודאות. וזה לא משנה אם אתה ילד קטן, מתבגר, חייל או מבוגר. כל כך הרבה לא ברור ולא ידוע בתקופה הזו.   בחודש הראשון של הלחימה, מצאתי את עצמי מוותרת על הכתיבה של הפוסט החודשי.לא היה

אופניים !   איזה כיף לעשות טיול באופניים, אם הם משפחתיים, עם חברים, מאתגרים או נינוחים…. זה כיף !   תמיד אהבתי אופניים ! זה התחיל כשהייתי ילדה ממש קטנה ושובבה. חטפתי לאח שלי את האופניים שלו וניסיתי לרכב עליהם… אח"כ בשנות ילדותי, הייתי מחכה ליום כיפור כדי לחרוש את הרחובות. ובתיכון – רכבתי עליהם

חג הפסח, חג יפה וחגיגי כל כך. ואין דבר יותר כיף מלשמח את האורחים עם מתנות קטנות ומושלמות על שולחן החג. כל משפחה מתארגנת בצורה שונה לחג הפסח. הולכים לקנות המון מצרכים לחג, חושבים על המשפחה, מי יהיה בחג, מי לא נמצא, אצל מי מתארחים ומה אנחנו מביאים. אצלנו, שנים רבות היינו חוגגים שנה אחת

פורים בפתח,ומה יותר טוב מלכתוב על תחפושות ? כשהתחלתי לכתוב את הפוסט,התיקון האוטומטי הפך את המילה תחפושות ל: תחושות. אמממ…. מעניין חשבתי לעצמי. החיבור של שתי המילים הללו, בהקשר של תחפושות – נכון כל כך. כשאנחנו מתחפשים, הרבה תחושות עוברות בנו. האם זה יפה ? האם יאהבו את זה או שיסתכלו עלינו בצורה עקומה. האם

לא משנה איזה גילאי ילדים יש לנו בבית.תמיד שמח, תמיד יש דברים לבצע,תמיד לא מצ'עמם, תמיד יש עניין ! מה עושים ואיך "משתלטים" על ניהול הביתכשיש כמה וכמה ילדים ?איך אפשר לעזור לנו ולהם בארגון היום יום והחיים ?להקל עלינו שהכל ילך מהר ובנעימים,ובלי ריבים מיותרים. קבלו כמה טיפים (מניסיון) על ההתנהלות שלנו,עם הקטנים שביניהם

אין על עוגיות ! נקודה. תמיד כיף להכין, תמיד כיף לפנק איתן,תמיד כיף לארח איתן, תמיד כיף לתת אותן. מאז ומעולם אהבתי לאפות.לאפות לבד, לאפות עם הילדים כשהם היו קטנים. לאפות.הייתי מבלה עם הילדים שעות בהכנת עוגיות.ללא ספק זו הייתה פעילות מצוינת.הילדים נהנו = אני נהניתי. כשהם גדלו, והתחילו להגיע הרבה חברים למפגשים בבית,לשעות של

גם כשהילדים גדלים,תמיד אפשר למצוא סיבה למסיבה. זה יכול להיות יומולדת, קבלת התואר או תעודה.מפגש לכבוד הילד שטס למשלחת,או כל דבר שיגרום לאיחוד משפחתי ולחגיגה !   לפעמים המפגשים המשפחתיים הם סתם מפגשי ארוחה,ולפעמים המפגשים הופכים להיות סביב נושא מסוים ועם סיבה ! אז איך מצליחים לארגן את החגיגה,ולקבוע עם 4 ילדים מתבגרים (מבוגרים בעצם),שכל

ההורים מתבגרים… הרגע הזה מגיע אצל כולנו.ההורים שלנו – התבגרו. על רובנו זה משפיע,משנה את סדרי החיים… רגע אחד אנו מטפלים בילדים הקטנים שלנו,רצים אחריהם בגינה,הולכים להופעות בבית הספר,מלווים אותם לאורך הצבא,אח"כ מגיעים לסיום התואר,מחכים לחתונות שיגיעו.וכשמגיע הרגע, כשהם רק מעט גדלים, פורשים כנף,אנו מוצאים את עצמנו מטפלים בהורינו,שמתיילדים בעצמם. בפוסט הזה אתן לכם כמה

מחר יום הזיכרון. התלבטתי רבות האם לכתוב ולשתף על נעם שלי… על יום הזיכרון האישי שלי. האם זה מתאים ? אך בבלוג הזה, יש גם פוסטים על החיים. על כל מיני דברים שאנו עוברים… קיבלתי גם "אישורים" שונים ואז הכל הסתדר לי. מבולבלים ? – מיד אסביר.   ערב יום הזיכרון חל השנה יום לאחר

בלי אוויר ! מי לא רוצה לפעמים, לעצור את הרכבת ולרדת ?את האוטובוס ? את האוטו ? את האופנוע ?כל אחד יכול לחשוב על מה שהוא רוצה…ורק – לעצור.   אבל רגע, זה לא באמת קורה….כמה קשה לנו להתנתק מהכל,להגיד שגם לנו מגיע קצת רגע של מנוחה,רגע של רגיעה ושלווה. אבל – לא קורה… החיים

איפה כותבים משימות יומיות  ?איך מתכננים ?איך מסנכרים מול הלו"ז ? הנייד שלנו משמש אותנו לאין סוף דברים.   דרכו אנו קוראים את החדשות, משחקים, רואים סרטים.כל היחסים החברתיים שלנו מתקיימים דרכו. הדבר הכי חשוב מבחינתי בנייד,זו השליפה המהירה שיש לי לכל דבר.הכל נמצא ונגיש !ולא פחות חשוב – הוא גם מסונכרן עם המחשב. אז

הקן המתרוקן, קורונה, הפתעה – מה הקשר ?? ראשית, השתיים הראשונות: הקן המתרוקן וקורנה,מכילות את אותן האותיות 🙂שנית, מסתבר שכשאתה חולה קורונה, וצריך בידוד,יש משהו מאוד מועיל בקן שהתרוקן.וההפתעה המרגשת ? – תגיע בסוף… אז גם יומי הגיע,להיות קורונאית מן השורה 🙂וכשנודע לחבריי ולמשפחה,קיבלתי כל מיני הערות, בקשות, שאכתוב על זה בבלוג."גם הקורונה זה זמן