מיונים של החיים !

משפט קטן, אבל אומר הכל !

מיונים !!!

כמה קשה לנו להתחיל למיין דברים שונים בבית, בעבודה, בחיים.

כמה קשה לנו להגיע למקום בו אני צריכים

"להתניע" את עצמנו ולהתחיל לעשות זאת.

אבל זה קורה.

בסופו של דבר.

כל פעם בגלל סיבה כזו או אחרת…

אצלי, המצב פשוט יותר.

אני אוהבת למיין ! אני אוהבת מיונים !

אני אוהבת סדר וסדרים.

כך שאני מוצאת את עצמי עושה זאת לעיתים קרובות,

במקומות שונים בבית ולפעמים גם אצל אחרים.

כשהילדים היו קטנים, אחד התחביבים שלי בימי החופש הגדול,

או בימי חופשות החגים (סוכות, פסח),

היה לסדר לילדים את החדרים.

מגירות, מדפים, צעצועים, מיונים, כל דבר אפשרי.

כמובן שגם לא פסחתי על ארון הבגדים… הכל מהכל !

האמת, הילדים שיתפו פעולה.

אולי בגלל שבאמת רצו סדר בדברים שלהם,

אולי כדי להעביר את הזמן,

ובכלל כי הם ידעו שאין להם ברירה….

כך או כך, המיונים והסדר – תפסו מקום חשוב אצלנו בבית,

ותמיד ועד היום, יש כל הזמן מה לסדר.

לכן, לא הופתעתי כשהבן שלי "זימן" אותי למיין איתו את החדר.

לעשות סדר. להיות רעה הוא אמר לי.

לעזור לו להעיף דברים בלי שהוא יתנגד לי.

נו… עבודה כלבבי,
בעיקר כשאתם רואים את התמונה מעלה ומבינים כמה זה חובה…

ולא, אין לי אפשרות בכל פעם להיכנס לחדר ולהעיר לו. זה שלו.

בעיקר כשהוא היה בצבא, ובטח שזה לא מתאים….

האמת, תכננתי לכתוב החודש פוסט על משהו אחר בכלל.

אך אחרי שזומנתי למיונים אצלו בחדר,

וסיפרתי לחברה על כך, והיא גם קיבלה תמונות של לפני ואחרי,

היא אמרה לי לכתוב על זה,

וגם נתנה את השם: מיונים של החיים.

אז איך הכל התחיל ? –

נדבי למעשה סיים את פרק הלחימה בעזה

ומתחיל החל מהשבוע: פרק משימה.

ככה זה כשאתה חותם לנח"ל.

גם עושים צבא כלוחם בפרק לחימה,

וגם פרק משימה, שזה קהילתי כחייל בקהילה,

עבודה עם בני נוער, כחלק מהמסלול.

נדבי ביקש ממני, בימי הבית שלו,

לסדר איתו את כל החדר ! ארונות, מגירות, מדפים – הכל !

אני כמובן שמחתי על "המציאה",

פיניתי את השבת שלי מכל הנאה או מטלה אחרת שהייתה,

הכנסנו ליומנים את "הפגישה",

ונפגשנו בחדרו למשימה.

סה"כ 5 שעות של ניפוי ומיפוי…

את הסדר מתחילים מהדברים הגבוהים: מדפים.

מורידים הכל לשולחן, או לרצפה, או לכל משטח גדול,

ומשם מתחילים למיין.

בוחרים מה להחזיר למדפים, מה הולך למגירות,

וכמובן – מה הולך למסירה או לאשפה.

תמיד, בכל סוף יום מיונים שכזה,

יש לי מלא שקיות עם דברים למסירה.

על כל שקית אני כותבת עם טוש לורד לאן ולמי היא מיועדת.

ויש גם שקיות למסירה לאתר כמו "אגורה",

דברים טובים שאין למי לתת אותם, ושם אני מוסרת אותם באהבה.

אחרי שמסיימים עם המדפים,

עוברים למגירות השולחן.

שוב, מוציאים הכל על השולחן ומתחילים למיין.

מחזירים דברים למגירות בצורה מסודרת ביותר,

לתוך סלסלות (כלי עזר חשוב ביותר בסדר !),

ממיינים את הניירות הקטנים, וכל דבר שעל הפרק.

אני צריכה לציין, שהפרטיות נשמרת !!!

אפילו כשאני יושבת וממיינת,

אם אני רואה פתק קטן מקופל או מחברת עם כיתובים,

אז אני לא פותחת או קוראת במה מדובר ! זה אישי שלו.

אני מגישה לילדון שבוחר מה לעשות עם הפתק,

איפה לשים אותו (צנצנת עם פתקי אהבה אולי… ?),

אולי בפח האשפה ואולי לתיוק…

זה שלו ! לא שלי.

אני שם כדי לעזור, להדריך ולתת יד במיונים.

לא להאמין, אבל אפילו מלאנו מגירה שלמה עם אקדחי וחיצי נרפים.

כי יש דברים, שגם ילד בן 21 לא מוותר עליהם 🙂

מהמגירות, עברנו לשולחן עצמו,

וכשמסיימים איתו, ממשיכים ליתר החדר,

כולל את ארון הבגדים והמגירות שלו.

תכלס – ברכה ! באמת…

גם מעביר את הזמן,

גם יש שיחות תוך כדי,

וכמובן – מיונים של החיים !

אני עושה טוב גם לילד, וגם לעצמי 🙂

פתאום התפנה כל כך הרבה מקום במגירות, במדפים.

כמובן שגם על הרצפה ובארון הבגדים.

אפילו אנחנו היינו בהלם כמה מקום נהיה.

וזה בקטע טוב !

כתיבת הפוסט הזה, החזיר אותי לפוסט של מיון המגירות,

כי אז חברה לקחה את הפוסט לתשומת ליבה,

ושיתפה אותי לגבי הפינוי מגירות שלה ומה שזה עשה לה מבחינת הניקוי.

זה סחט אותה ריגשית והעלה מלא זכרונות מהולים בעצב, שמחה וגעגוע. (ציטוט שלה)

ואני גאה בה ! כי זה באמת לא תמיד קל ריגשית,

ובכל זאת – היא עשתה זאת.

זהו. תמיד יש מה למיין, מה לנפות, מה לעשות.

ובהצלחה !