סאפ. זה משהו אחר. מרגיע.
משהו שמלמד אותך על עצמך.
אף פעם לא חשבתי שאעלה על סאפ.
אכנס למים העמוקים, אחתור למרחקים,
ואהנה מזה כל כך…
כילדה, ככל הנראה חיבבתי את הים.
ההורים גם לקחו אותנו מדי שבת.
מודה שאני לא ממש זוכרת.
מה שאני כן זוכרת, זה שמכל בילוי בים, הפכתי לעגבנייה 🙂
עם הילדים שלנו,
לא היינו הולכים הרבה לים.
תמיד העדפנו בילוי אחר על פני הים, החול, החום.
מבחינתנו ההתארגנות לים הייתה ארוכה מדי לפני ואחרי
ולא ממש שווה את זה.
ואנחנו לא ממש אהבנו את הים.
אני מודה שהיום החשיבה שלי השתנתה,
אבל – כמו הרבה דברים שקורה בחיים,
אנחנו חושבים ומשתנים במהלך השנים…
כשהייתי בקבוצת הריצה,
(כן, כן, טרום העידן של "הוא רץ אני הולכת"),
מישהי שרצה איתי, שכנעה אותי ואת חברותיי
שהסאפ זו חוויה מדהימה ושכדאי לנו לנסות.
החלטנו לעשות לנו יום כיף ביחד,
וללמוד איך לחתור על סאפ.
איך שעליתי על הסאפ – התאהבתי !
היה לי קל לעמוד עליו,
וגם גיליתי שיש לי שיווי משקל מצוין 🙂
למדנו כמה טכניקות ובעיקר צחקנו ונהנינו כל כך,
בילינו את היום והיה פשוט מושלם !
אחרי המפגש הזה, עשיתי עוד יום כזה עם בת דודי
ואחריו הבנתי שאני שבויה של הסאפ !
כשהגעתי לעבודתי כדיילת אוויר,
מצאתי שאני יכולה לשלב בזמנים גם את הסאפ.
מאחר ואני עובדת "משמרות"
נוצרו לי בקרים פנויים וימים הפוכים,
אז החלטתי שבנוסף לחיים העמוסים והשוקקים שלי,
אוסיף לי גם את הסאפ J
מה אגיד – החלטה נבונה !
בהתחלה הגעתי רק לבד וחתרתי.
היו לי חששות לחתור ללב הים,
מבלי לראות את האין סוף.
בכל פעם שראיתי מרחוק איזה "חור שחור" בים,
ניסיתי להגיע אליו.
מכירים את זה לפעמים אתם רואים בים איזה קטע שחור ?
מבחינתי זה היה האזור המאתגר.
הייתי חותרת לשם, בלי אוויר (תרתי משמע)
ומרגיעה את עצמי תוך כדי, נושמת עמוק,
אומרת לעצמי שזה בסדר, שאין שם כלום,
שהמים לא ייבלעו אותי שם…
כן, היו לי פחדים מהלא נודע
והייתי צריכה להתמודד איתם.
גם החתירה לא תמיד קלה.
לפעמים הים גלי וזה יותר מאתגר,
וכך מפעילים יותר כוח וחשיבה,
איך לעמוד על הסאפ ולא ליפול.
כך הרגלתי את עצמי לחתירה לעומק
וגם התגברתי על הפחד שהיה לי.
הסאפ עשה לי "טיפול" שהייתי זקוקה לו,
והקפיצה ל"מים עמוקים" קיבלה אצלי משמעות נוספת.
יש משהו בשקט העוצמתי של הים.
באין סוף, באתגר.
ברוגע ובשלווה ובזמן האיכות שלי עם עצמי.
לאחר זמן מה רשמתי גם את ביתי למועדון לב הים,
וכך מצאנו לנו בקרים ביחד.
היא באה לחתור איתי לפני העבודה שלה,
וזה נתן לנו זמן איכות ביחד.
יש גם קבוצות חתירה במועדון שאני משתדלת להגיע אליהם,
ככה אני מעשירה את הטכניקות שלי
ונפגשת עם אנשים מדהימים !
ולפעמים עושה גם סאפ עם חברים.
אפשר לשלב את הסאפ כפעילות זוגית,
מפגש עם חברים,
או יום כיף עם הילדים (תלוי גיל).
כל דבר הולך ויהיה מצוין…
רק צאו לים ! ותהנו.
2 מחשבות על “רק אני והסאפ שלי”
היי מותק 😍
נחמד לקרוא את הכתוב כמו תמיד
אבלללל לצערי אני וים לא חברים טובים
מפחדת ממנו
פעם לפני כמאה שנה בילדות שלי נכנסתי לים ונכנסתי למערבולת שבקושי יצאתי ממנה מאז אני מעדיפה לראות את הים מרחוק 😍
תהני ותבלי טוב ❤️❣️❤️
נירה אהובה
חשבתי שהשמיים הם הגבול ,
(בטח בשבילי)
אך בישבילך הגבול הוא רק בדמיון ,
את בחורה שראויה להערצה,
והשראה לנשים רבות ,
אוהבת אותך,
ושהגבול ירחק ממך עוד ועוד ועוד
מרחל