אני אוהבת לארח.

משפחה, חברים, ארוחות גדולות, ארוחות קטנות,

סתם מפגש שהחלטנו עליו ברגע האחרון,

או כזה שנמצא ביומן כבר כמה שבועות.

מבחינתי, כל אירוח – זה הפקה.

אני תמיד אוהבת שיהיו מטעמים טעימים,

לפעמים מיוחדים, לפעמים ניסיוניים,

אבל תמיד תמיד – יש בשפע !

אבל עם כל האהבה שלי לאירוח,

אני גם אוהבת סדר וארגון.

נו… מי שקורא את הבלוג שלי כבר יודע את זה 😊

ואחרי לא מעט שנים של אירוחים,

הבנתי ששני הדברים האלה בכלל לא סותרים זה את זה.

להפך.

דווקא התכנון והסדר שלפני,

הם אלה שמאפשרים לי ליהנות מהאירוח עצמו.

כי האירוח לא מתחיל כשהפעמון מצלצל בדלת.

הוא מתחיל הרבה קודם.

הוא מתחיל עם הכוס קפה עם חגיוש.

כל יום חגי ואני משתדלים לשבת לקפה אחר הצהריים,

ולהעביר חוויות ומידע על היום שעבר.

כשיש אירוח בדרך, כוס הקפה הזו הופכת גם לישיבת תכנון תפריט.

אני גם צוחקת ואומרת שלתכנן את התפריט

קשה יותר מלהכין את הארוחה עצמה 🙂

אנחנו מתחילים בלבדוק מה כבר יש בבית.

לפעמים יש בפריזר בשר שקנינו קודם,

או איזה לקט של קפואים,

ואז דווקא מתחילים מהם את התפריט.

כי במקום קודם להחליט מה רוצים להכין ואז לצאת לקנות הכל,

הרבה יותר הגיוני להתחיל ממה שכבר יש.

זה חוסך קניות וחוסך בזבוז.

כבר כתבתי בבלוג על החשיבות של תכנון ושל רשימת משימות,

ועל כך שמה שנמצא רק בראש שלנו,

נוטה איכשהו להיעלם בדיוק כשצריך אותו.

באירוח זה נכון שבעתיים.

לכן, ברגע שהתפריט ברור, הרבה יותר קל להבין מה צריך לקנות,

מה אפשר להכין מראש ומה חייב לחכות ליום האירוח.

ובאמת – שלא הכל צריך להכין באותו היום

לפני שנים, הייתי מארחת כאן 100 איש !!

כן, אמיתי…

זה היה קורה בימי ההולדת של הילדים.

החברים שלנו היו כולם משפחות של 5+,

תוסיפו את המשפחה שלנו,

והייתי מגיעה לכמות הזו בקלילות…

לרוב הייתי עושה אירוח חלבי ומכינה מראש פשטידות,

פיציות ועוד דברים שאפשר להקפיא.

ביום האירוח הייתי מפשירה ומחממת.

גם את כל הריהוט בחוץ היינו מארגנים ערב קודם. ברוגע.

וכך נוצר מצב שביום האירוח,
במקום להתרוצץ בבית עד הרגע האחרון,

חגי ואני יכולנו אפילו לשבת לפני שהאורחים הגיעו.

מבחינתי זה שיעור חשוב באירוח:

לא הכל צריך להכין באותו היום.

אני לא מאמינה שצריך להגיע ליום האירוח

עם רשימת הכנות בלתי אפשרית

ולנסות להספיק הכל כמה שעות לפני שהאורחים מגיעים.

מה שאפשר להכין קודם – מכינים קודם.

זה בדיוק כמו הסיפור של העוגיות שלי.

מי שקרא את הפוסט אין על עוגיות!

כבר יודע שאני אוהבת לעשות ימי אפייה מרוכזים.

וככה יש לי בפריזר מלאי של עוגיות ועוגות.

ובכל פעם שמגיעים אורחים אני לא צריכה להתחיל לאפות.

להפך.

אני יכולה לפתוח את המקפיא,

לבחור מה מתחשק לי להגיש, להוציא – ויש.

מבחינתי זה בדיוק סדר וארגון.

לא לסדר בשביל שהכל יעמוד יפה בקופסאות,

אלא לארגן את החיים כך שברגע שאני צריכה משהו,

הוא כבר מחכה לי.

(מתנות קטנות לאורחים מאחד מהאירועים המשפחתיים)

והמטבח ? – הוא עובד בשבילי

כשמארחים, המטבח הופך להיות מרכז העניינים.

וזו בדיוק הסיבה שאני חושבת שהארגון שלו ביומיום

משפיע מאוד גם על האירוח.

כבר כתבתי בפוסט המטבח שלנו

שאני אוהבת שהשיש שלי פנוי ככל האפשר.

המטבח שלי לא גדול,

ולכן אני צריכה כל פינה שלו מסודרת.

וביום של אירוח זה חשוב אפילו יותר.

כשיש לכל דבר מקום קבוע, כלי ההגשה נגישים,

הצלחות והכוסות נמצאות במקום ברור,

וכשלא צריך להתחיל לחפש את הקערה הגדולה אי שם בעומק הארון,

הכל פשוט זורם אחרת.

כאן גם נכנסות לתמונה הסלסלות שלי.

סלסלות זה החיים!

סלסלה היא מבחינתי הרבה יותר מכלי אחסון.

היא דרך לרכז דברים ששייכים זה לזה.

וזה נפלא גם באירוח.

מפיות ואביזרים לשולחן,

דברים קטנים שמשתמשים בהם רק כשמארחים,

ציוד אפייה, או כל קבוצה אחרת שמתאימה לבית שלכם.

והשולחן? תלוי מי מגיע ולכבוד מה 😊

אחרי שהמטבח מאורגן והאוכל בתכנון,

מגיע עוד חלק שאני מאוד אוהבת באירוח. השולחן.

יש לי מפות בגדלים שונים,

ולא תמיד קל לזכור איזו מפה מתאימה לאיזה שולחן

ובאיזה גודל היא בדיוק.

אז סידרתי את המפות בארון לפי גדלים,

ולכל מפה חיברתי פתק קטן עם המידות שלה.

ככה, כשאני צריכה מפה, אני לא מתחילה לפתוח,

לפרוש, לגלות שהיא קצרה מדי, לקפל בחזרה ולנסות את הבאה…

אני פשוט שולפת את המידה שאני צריכה.
(ולא לשכוח כשמחזירים אותה אחרי כביסה, לחבר שנית את הפתק).

עוד דבר קטן שחוסך זמן והתעסקות בדיוק כשלא צריך אותם !

אבל מכאן – הכל כבר תלוי בסוג האירוח.

אם זו ארוחת שישי רגילה,

סידור השולחן יהיה מהיר ופשוט יחסית.

אני רוצה שיהיה יפה ונעים,

אבל לא כל ארוחת שישי צריכה להפוך להפקה.

לעומת זאת, אם מדובר באירוע מיוחד

או בערב חג – זה כבר סיפור אחר לגמרי 😊

שם אני אוהבת להשקיע.

אני חושבת על המפה, על הכלים,

על הפרחים ועל הצבעים.

אם זה בופה, אני מניחה קופסאות מתחת למפה

כדי ליצור גבהים שונים על השולחן.

ואז השולחן מקבל שכבות ועניין.

ואם זה אירוח שולחן, אז אני בכלל הולכת עד הסוף.

כמו בפוסט "מתנות על שולחן החג",

שבו השולחן הוא כבר חלק מהאירוע עצמו,

לא רק המקום שעליו מניחים את האוכל,

אלא חלק מכל החוויה שיצרתי לאורחים.

והבית? הוא לא צריך לעבור מסדר

אני אוהבת בית מסודר. מאוד.

כתבתי בטיפים לסידור הבית שלנו

שהבית צריך להיות קודם כל נעים, מזמין ופונקציונלי.

וזה בדיוק מה שאני רוצה גם לפני אירוח.

אני לא חושבת שצריך לנקות את כל הבית לפני האורחים.

אבל אני כן רוצה שהאזורים שבהם נהיה, יהיו נעימים.

שהסלון יהיה מסודר ולא עמוס,

שהשולחן יהיה מוכן,

שהמטבח יהיה במצב שאפשר לעבוד בו,

ושהאורחים ירגישו בנוח.

ויש עוד מקום קטן שאני תמיד חושבת עליו:

שירותי האורחים.

יש סיבה שקראתי לפוסט שלי שירותי אורחים, זה מה שרואים 😊

זה חלל קטן, אבל הוא חלק מחוויית האירוח.

שיהיה נקי, נעים, מסודר,

שלא יחסר נייר טואלט,

שתהיה מגבת ידיים נקייה, סבון,

ואני מדליקה גם נר ריחני.

וחבר'ה – אירוח הוא לא עבודה של אדם אחד

עם השנים למדנו בבית להתחלק.

אני אמנם יכולה להיות קצת… איך נאמר…

דעתנית בענייני ארגון 😊

אבל חגיוש והילדים שותפים מלאים.

אם הילדים בבית לפני האירוח – הם עוזרים בארגון לפני.

אם לא – אז באחרי, עד החזרת הבית לקדמותו ממש.

המטרה של כל ההכנות היא לא לייצר אירוח מושלם.

המטרה היא לפנות לנו מקום ליהנות ממנו.

וכשהאירוח נגמר…

יש עוד חלק אחד אחרון.

החלק שאף אחד לא מעלה לאינסטגרם 😊

השולחן אחרי הארוחה.

הצלחות. הכוסות. השאריות. המטבח.

וכל אותם דברים שנראו כל כך יפים שעה קודם

ועכשיו צריכים איכשהו לחזור למקום.

גם על זה כבר כתבתי בפוסט סוף ארוחה במחשבה תחילה.

כי מבחינתי, גם הסוף הוא חלק מתכנון האירוח.

אם חושבים מראש איך מפנים,

מי עושה מה, ומה אפשר לסדר כבר תוך כדי הערב –

לא נשארים בסוף מול מטבח שנראה כאילו עברה בו סערה.

כמובן שלא חייבים שהכל יהיה מושלם לפני שהולכים לישון.

אבל אני כן אוהבת לקום בבוקר

ולא לגלות שהאירוח של אתמול עדיין מחכה לי בכל פינה.

אז מה הסוד שלי לאירוח?

אני לא בטוחה שיש סוד.

יש תכנון.

יש סדר.

יש הרגלים.

יש כוס קפה עם חגי ותפריט שלפעמים

לוקח לנו יותר זמן לתכנן מאשר להכין.

ויש ניסיון של שנים,

שלימד אותי שלא צריך לעשות הכל ברגע האחרון.

בסופו של דבר,
את התפריט אולי נשכח.

אבל את המפגש שהיה לנו יחד –
אותו נרצה לזכור. ❤️