זמנים קבועים – זה ממש הכרחי !

לכל דבר, עניין וצורך !
זה חשוב כשיש ילדים קטנים,
אבל לא פחות חשוב בכל דבר בחיים שלנו.

הזמנים הקבועים הם בעצם מסגרת יומית, שבועית,
שכאשר היא קיימת וידועה מראש,
זה עוזר לנו בהתארגנות היומיומית שלנו.

כשהילדים היו קטנים,
זה היה הכי קל וברור לתכנן זמנים קבועים.
כל יום אחר הצהריים התנהל בשגרה.
לכל אחד מהם היה את מערכת השעות שלו,
כל אחד ידע באיזו שעה יש חוג ואיזה,
איזה ימים פנויים לחברים,
איזה מטלות עליו לעשות באותו יום,
הכל היה מסודר וקבוע מראש.

על המקרר היה לוח מחיק לכל ילד עם שמו למעלה.
על הלוח היה ניתן לראות איזה חוג יש,
באיזו שעה מתקיים החוג,

מהי המטלה לאותו היום (סידור מדיח, טיפול שוטף בחתולה וכו'),

ומה הכריך אותו אנו מכינים לביה"ס בבוקר.

כן, כן, גם דבר כזה היה מאורגן מראש.

זה חסך המון זמן בהתארגנות של הבוקר.

הכל היה מאורגן, מסודר, ברור וידוע מראש.

כל אחד ידע מה עליו לעשות,
אין זמן ואפשרויות לוויכוחים או
לא ידעתי, לא עשיתי…
השגרה הייתה מבורכת
ושמרה על הילדים ועל השפיות של כולנו.

כמובן שגם היו להם שעות שינה קבועות,

שעות מקלחת וארוחות.

הרבה יותר קל ונעים לנהל בית כשיש חוקים וזמנים קבועים.

נכון שיש חריגות,

בואו, אנחנו לא רובוטים מתוכנתים,

אבל – כמה שאפשר, והכי טוב שאפשר,

נשמור להם על לוחות זמנים קבועים,

שישמרו עליהם !

בדיוק כמו הגבולות, שעליהם כתבתי בחודש שעבר.

נכון, עכשיו כשאתם קוראים את הפוסט,
זה נשמע אולי קצת הזוי,
שיש חוקים וזמנים קבועים.
תשאלו: מה… זה משטר צבאי ?
זהו, שלא.
זמנים קבועים והבנת סדר יום,
מאפשרים לילדים לגדול טוב יותר,
לדעת לנהל את הזמן שלהם,
לדאוג לעצמם ולדאוג לאחר.

כשהילדים קצת גדלו,
הם אמרו שאצלנו בבית אין דמוקרטיה,
אלא יש אימוקרטיה.
אבל תאמינו לי שהם לא אמרו זאת בשלילה.
הם אמרו והתכוונו לזה בהערכה גדולה.

היום, כשהם כבר גדולים בעצמם,
ויש להם את התובנות שלהם,
אז כשאני מקבלת מהם משפט של:
"אני רוצה לגדל את הילדים שלי
כמו שאתם גידלתם אותי"
אני יודעת שעשינו בסדר.
אני יודעת שכל "המשטר" הזה,
עזר להם, שמר עליהם.
כי כשיש חוקים ודברים ברורים,
הרבה יותר קל להתמודד עם כל דבר.

כל אחד מילדיי היה בצופים מכיתה ד' ועד י"ב.
הבנים גם עשו שנת שירות,
והגדול חזר לאחר הצבא לעשות תפקיד נוסף בשבט.
אני חושבת שכל הכלים שאנו נותנים להם כשהם קטנים,
כל הכלים שהם מקבלים במסגרות השונות,
כל החוקים, המשמעת והזמנים,
מקנים להם ערכים ועוזרים להם לבנות את עצמם.

כחלק מהזמנים הקבועים, והתכנון לטווח ארוך,
הילדים גם ידעו שפעם בשנה הולכים לבדיקות דם שגרתיות.
כן, אפילו זה.
ותאמינו לי, זה הלך מצוין.
מאחר והרגלנו אותם לזה מגיל צעיר,

והם למדו "שדוקרים" אותם פעם בשנה,

לא היה להם פחד ממחטים.

כמובן שהיה כאן את שיטת: המקל והגזר.
הפינוק אחרי כל בדיקת דם שנתית,
היה ללכת למאפייה הקרובה,
לקחת שקית נייר ולמלא אותה בקרואסון ובורקס לארוחת 10 בביה"ס,
וגם לקבל שוקו חם לדרך.
הכל עניין של הרגל, ברמה כזו, שהיום, כשהם בני 20 ו…
הם עדיין רוצים ללכת לבדיקות דם "משפחתיות".

או כשהם הולכים לבד, הם אח"כ ממשיכים לפינוק הקבוע 🙂

(תמונה שהבת שלי שלחה לפני שבועיים)

אז כפי שציינתי, לילדים היו "חוקים" וזמנים ברורים.
הילדים ידעו, יודעים ומכירים אותם.
נכון, דברים וזמנים השתנו לאורך השנים,
ובכל פעם נאלצתי לעשות התאמות בהתאם לחיים שהשתנו,
בהתאם להרכב המשפחתי שהשתנה.
אבל הבסיס נשאר.

אפילו היום, כשהילדים גדולים,
והם יודעים שארוחה שישי משפחתית אוכלים בשעה 19:00,
אז לדוגמא, כששחר ידע שהם מאחרים ב- 10 דק',
הוא שלח הודעה מבעוד מועד. שאדע.
ככה הזמנים חשובים וידועים מראש.
ככה אנחנו יודעים לכבד את השני,
את הזמנים של כולנו,
ולא לזלזל.

כשסיפרתי את סיפור ארוחת הערב לחברה,
היא אמרה שהיא יודעת שאצלנו בבית זה מושרש.
הילדים יודעים את ההתנהלות המצופה מהם,
ויש להם הבנות וגבולות חיצוניים ופנימיים.
ואכן היא לא יכלה להגדיר זאת יותר טוב מזה.

ובכל זאת בחרתי לקרוא לפוסט הזה:
לוחות זמנים במשפחה.
אפילו שיש בו גבולות, וחוקים, ומשטר.
אבל הכי חשוב שיש בו:
כבוד, הבנה ויחס אל האחר.

ואם אהבתם את הפוסט,

כדאי לכם לקרוא גם את: ילדים זה שמחה !

ולהעשיר עוד את עולמכם עם הרבה רעיונות.

ודרך אגב, היום, כשהבן שלי הוא אבא בעצמו,

ואני רואה את ההתנהלות שלו,

אני הרבה יותר ממעריכה אותו על דרכו,

ושהיום – הוא כבר מלמד אותי כמה דברים על התנהלות…

ועל זה – בפוסט האישי בחודש הבא.