יש דברים שבשבילם שווה להתעורר לפני הזריחה.
יש רגעים שהם לא רק יפים – הם חורטים זיכרון.
יש בקרים שהם לא סתם התחלה של יום.
זריחה אחת.
שני לבבות.
מקום אחד – הארבל.
בחרנו לקחת את עצמנו להרפתקה אמיתית — זריחה מהארבל.
כן, זה אומר לקום כשהעולם עוד חשוך.
כן, זה אומר לארוז את עצמנו חצי ישנים ולצאת אל הדרך.
אבל גם זה אומר לחוות רגעים שלא דומים לשום דבר אחר.
השקט שלפני שהעולם מתעורר.
אז נכון שבשבילי,
להתעורר בשעות לפנות בוקר זה לא כזה נורא,
(כי העבודה שלי מספקת לי אין סוף ימים כאלה בשנה).
אבל בשביל בעלולי – זה כבר סיפור אחר.
אבל מי אם לא הוא, יזרום איתי בכל אשר אבקש ?!
אורזים תיק קטן: מים, משהו לנשנש, לב פתוח.
מתחילים את הנסיעה המיוחדת כל כך.
הכביש ריק, האוויר צלול.
שתיקות של לפנות בוקר,
שירים רגועים, שקט ושלווה.
בשעות שכאלה,
אפילו אני לא חופרת הרבה 😊
אבל כן מספרת לבעלולי על המקום אליו אנו נוסעים:
מצוק הארבל מתנשא לגובה של כ – 390 מטר,
משקיף על הגולן, על החרמון וגם על הרי הגליל.
האתר מציע גם כמה מסלולי טיול מרתקים.
חלקם קלים ומתאימים לכולם, וחלקם מאתגרים למטיבי לכת.
אנחנו, בחרנו רק בהנאה של הזריחה.
באמת שאין עוד הרבה מקומות מיוחדים ומרהיבים כמוהו !
אחת מנקודות הנוף היפות ביותר בארץ.
כשהגענו אל תחילת המסלול,
עוד היה חצי חושך, השמיים אפורים – כחולים.
התחלנו את הטיפוס ממש כשהשחר החל להאיר.
עם כל צעד בעלייה, השמש עלתה מולנו, כדור אש מרהיב.
חגיוש לצידי, אוחז בידי – הכי מושלם שאפשר.
וכל מבט הצידה גילה את אותו החיוך שמוליך אותי.
וכי איך אפשר לא לחייך לדבר המדהים הזה ?!
ללא ספק, זריחות ושקיעות אלו אהבות שלי !
כל כך מרהיב ויפה !
והזריחה מהארבל , זה לא "עוד טיול".
זה שיעור בשחרור, בהתמסרות,
בלהבין את המקום שלנו מול הדבר המופלא הזה,
לתת ללב להיפתח.
ואולי גם להבין – שאנו בדרך אל האור.
מאחלת לנו את זה מאוד…
ואז, הזריחה !
כשעלינו אל מרפסת התצפית, האור התחיל לפרוץ.
קווי אור ראשונים חצו את האופק.
ואז השמש החלה לטפס ולהאיר את השמים,
ולי היה מבט של שלמות בעיניים.
עמדנו שם, שניים, כמעט בלי לדבר.
ושקט.
הדרך לארבל הזכירה לי,
שגם בזוגיות, כמו בטיפוס,
תמיד יהיו עליות תלולות, אך גם יתדות להיאחז בהן.
אבל אם נזכור בשביל מה אנחנו עושים את זה,
ואם נשאיר מקום לאור להיכנס — נזכה בזריחה שלנו.
כל יום מחדש.
כי לטייל ביחד זה לא רק ללכת באותו שביל.
זו הבחירה לעצור רגע כשאחד מתעייף.
זו הבחירה להושיט יד כשאחר מתלבט אם להמשיך.
זו הבחירה לראות את היופי,
לא רק בטבע שמסביב, אלא גם באדם שאיתך.
ובנימה מעשית, כמה טיפים אליכם:
הפעילות הזו מתקיימת לא באופן קבוע. צריך להתעדכן באתר רשות הטבע והגנים
בדקו מראש את שעת הזריחה.
צריך לצאת מוקדם ולתכנן הגעה כך שהטיפוס יתחיל קצת לפני אור ראשון
או ללון באזור מגדל / טבריה
הביאו מים, כובע, נעליים נוחות ומשהו לנשנש
הביאו גם הרבה סבלנות לעצמכם ולבני הזוג שלכם
אל תשכחו לצלם – הצבעים שם בבוקר לא דומים לשום דבר אחר.
שימו דגש על זוגיות, על הליכה משותפת, על החוויה של הביחד.
אל תשכחו לעצור. להביט. לנשום. להחזיק ידיים.
הסיפוק מובטח.
תהנו.
3 מחשבות על “זריחה אחת, שני לבבות – הבוקר שלנו לארבל”
פוסט מהמם!
תמונות מהממות!!!
כל הכבוד!💕
מרגשתתתת
אין על הרעיונות שלך!!! עשית חשק